מדרש על רות 3:17

וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְֹּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי וגו' (רות ג, יז), אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת מִצְרַיִם לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, נֶאֱמַר רֵיקָם בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כא): וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם, וְנֶאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, וְנֶאֱמַר רֵיקָם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ, לֹא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, רֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בַּצַּדִּיקִים, אֶלָּא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים, כִּי הָא דִּתְנֵינַן תַּמָּן, הָרְאִיָה, שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה, מָעָה כֶסֶף.

קמו אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מַאי דִּכְתִיב: (רות ג) "וַתֹּאמֶר: שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי". מַאי "שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים"? אִילֵימָא "שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים" מַמָּשׁ, וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים? [אֶלָּא, שֵׁשׁ סְאִין, וְכִי דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִטֹּל שֵׁשׁ סְאִין? אֶלָּא, רֶמֶז [רָמַז] לָהּ, שֶׁעֲתִידִין שִׁשָּׁה בָּנִים לָצֵאת מִמֶּנָּה, שֶׁמִּתְבָּרְכִין בְּשֵׁשׁ [שֵׁשׁ] בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד, וּמָשִׁיחַ, דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דָּוִד, דִּכְתִיב: (ש"א טז) "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, וַה' עִמּוֹ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא אֲמָרוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הָרַע: 'יֹדֵע נַגֵּן', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. 'וְגִבּוֹר חַיִל', שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב. 'אִישׁ מִלְחָמָה', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. 'וּנְבוֹן דָּבָר', שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. 'וְאִישׁ תֹּאַר', שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה. 'וַה' עִמּוֹ', שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. בְּכוּלְּהוּ, אָמַר לֵיהּ: יוֹנָתָן בְּנִי כָּמוֹהוּ. כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: "וַה' עִמּוֹ", מִלְּתָא, דִּבְדִידֵיהּ נַמִּי לָא הֲוָה בֵּיהּ, חָלְשָׁא דַעְתֵּיהּ וְנִתְקַנֵּא בּוֹ, דִּבְשָׁאוּל כְּתִיב: (שם יד) "וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ", וּבְדָוִד כְּתִיב: "בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ". וּמְנָא לָן דְּדוֹאֵג (האדומי) הֲוָה? כְּתִיב הָכָא: (ש"א טז) "[וַיַּעַן] אֶחָד מֵהַנְּעָרִים", מְיֻחָד שֶׁבַּנְּעָרִים, וּכְתִיב הָתָם: (שם כא) "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה', וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל". מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: (ישעיה יא) "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, [רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" וְגוֹ'], וּכְתִיב: (שם) "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד, שֶׁהִטְעִינוֹ מִצְווֹת וְיִסּוּרִים כְּרֵחַיִם. רָבָא אָמַר: דְּמוֹרַח וְדָאִין, דִּכְתִיב: "וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט". (שם) "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ". בַּר כּוֹזִיבָא מָלַךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן: אֲנָא מָשִׁיחַ. אָמְרוּ לֵיהּ: בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב, דְּמוֹרַח וְדָאִין, נֶחֱזֵי אַנָן אִי מוֹרַח וְדָאִין. כֵּיוָן דְּחַזְיוּהָ דְּלָא מוֹרַח וְדָאִין, קַטְלוּהוּ. דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, דִּכְתִיב בְּהוּ: (דניאל א) "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וְגוֹ', [וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ" וְגוֹ']. מַאי "אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם"? אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר (חנניה) [חֲנִינָא]: אֲפִלּוּ כְּרִיבְדָא דְּכוּסִילְתָּא לָא הֲוָה בְּהוּ. מַאי "וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ"? אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ אוֹנְסִין אֶת עַצְמָן מִן הַשְּׂחוֹק וּמִן הַשִּׂיחָה וּמִן הַשֵּׁנָה, וּמַעֲמִידִין עַל עַצְמָן בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְרָכִים לְנִקְבֵיהֶם, מִפְּנֵי אֵימַת מַלְכוּת.

אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בצפורי מ״ד (רות ג יז) ותאמר שש השעורים האלה נתן לי מאי שש השעורים אי לימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים (ע״ב) אלא שש סאין וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב (ש״א טז יח) ויען אחד מן הנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו ואמר רב יחודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלה״ר. יודע נגן שיודע לשאול. גבור חיל שיודע להשיב. איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. איש תואר שמראה פנים בהלכה. וה׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום. ככולהו אמר יונתן בני כמוהו כיון דא״ל וה׳ עמו מלתא דבדידיה נמי לא הוה חלשא דעתיה ונתקנא בו דבשאול כתיב (ש״א יד מז) ובכל אשר יפנה יושיע ובדוד כתיב בכל אשר יפנה יצליח ומנ״ל דדואג חוה כתיב הכא (שם טז יח) אחד מהנערים מיוחד שבנערים וכתיב התם (שם כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳ ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. משיח דכתיב (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳. (שם) והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח אמר ר׳ אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כרחים רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעמי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין גחזי אנן אי מורה ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו(דניאל א ד) ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך. מאי אשר אין בהם כל מום א״ר חמא בר חנינא אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך אמר רב חמא בר חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכים לנקביהן מפני אימת מלכות: