מדרש על רות ב:13

וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי וגו' וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ (רות ב, יג), אָמַר לָהּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת, אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת. וְדִכְוָותָהּ (במדבר לב, מב): וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וגו', מְלַמֵּד שֶׁלֹא עָמַד לָהּ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְדִכְוָותָהּ (זכריה ה, יא): וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. מְלַמֵּד שֶׁאֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה.

נחמו.
[א] האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד:יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א' הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב:יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ' לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד'. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע"ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיה ב:כז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ' לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י"י פעלך (רות ב:יב), א' לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת', א"ר יוסי אמ' לה שלמה יעמוד ממך. מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א"ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפין לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת' מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד:טז). כנפים לשחר, דכת' אשא כנפי שחר (תהלים קלט:ט). כנפים לשמש, דכת' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג:כ). כנפים לכרובים, דכת' וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י:ה). כנפים לחיות, דכת' וקול כנפי החיות (שם ג:יג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיה ו:ב). א"ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי' שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו:ח). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב:יג), ויאמר לה בועז (שם יד), א' לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).

ועתה נפשינו יבשה אין כל. אמרו: עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו! יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל? אמרו לו לר' שמעון: ומה אתה מקיים (דברים כג) ויתד תהיה לך על אזניך? אמר להם מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם – יוצא מהם, אבל המן – אין יוצא מהם לעולם. שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש. במובלע באיברים. אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שלא אמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו", והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל״ח:כ״ו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. והמקום הסכים על ידו (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה. כיון שידע שכלתו היא – לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בו אתה אומר (דברים כה) ואתה עיף ויגע: על ישראל הוא אומר ואתה עיף ויגע, ועל עמלק הוא אומר (דברים כה) ולא ירא אלהים. כיוצא בו (שופטים ה) "מדוע בושש רכבו לבוא". אמרה אמו של סיסרא (שופטים ה) חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה. אמרה אשתו (שופטים ה) הלא ימצאו יחלקו שלל. נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש. אמרה לה: אל תצפי לבנך סיסרא מעתה, (שופטים ה) כן יאבדו כל אויביך ה'. כיוצא בו שמואל א ד אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו שמואל א ד אלה הם האלהים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו עשר מכות היו לו, והביאם על המצרים, שוב אין לו מכה מעתה. אמר להם המקום: אתם אומרים שאין לי מכה? מכה אביא אליכם שלא נהייתה מעולם! והיה אחד מהם יושב בטבור, ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו, וחוזר לתהום. וכן הוא אומר שמואל א ה ותכבד יד ה' על האשדודים. כיוצא בו (ירמיה כו) ויאמרו כל השרים וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות, ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם מיכה המורשתי היה נביא, ההמת המיתו חזקיה מלך יהודה? – עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים מהם אומרים (ירמיה כו) גם איש מתנבא בשם ה' אריהו בן שמעיהו. וישמע המלך יהויקים ויבקש המלך להרוג... וישלח המלך יהויקים אנשים על מצרים ויוציאו את אוריה. אמרו: כשם שאוריה נהרג – כך ירמיהו חייב ליהרג. אך יד אחיקם בן שפן היה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בו (רות ג׳:י״ג) חי ה' שכבי עד הבוקר. לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה, ואומר: אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש! מלמד שהאשה נקנית בבעילה: עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה! נשבע ליצרו הרע: חי ה' אם אגענה! ולאשה אמר: שכבי עד הבוקר. אף כאן אתה אומר אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור שעל מה שאמר זה לא אמר זה ועל שאמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו" והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר (בראשית ב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח.