מדרש על רות ד:8

וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ (רות ד, ח), נַעֲלוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, וָחֳרִינָא אָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל גּוֹאֵל, נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּמַאן דְּאָמַר נַעֲלוֹ שֶׁל בֹּעַז, שֶׁדֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לִהְיוֹת נוֹתֵן עֵרָבוֹן. וְדִכְוָותָהּ (מלכים א יא, ל): וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַֹּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה וגו', שִׂמְלָתוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, וָחֳרִינָא אָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְדִכְוָותָהּ (שמואל א טו, כז): וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע, מְעִילוֹ שֶׁל מִי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל, וָחֳרִינָא אָמַר מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת קוֹרְעִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵין נְטִיעָתָן מְשֻׁבַּחַת. וְדִכְוָותָהּ (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם הוּא שֶׁנִּגַּף לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָּה, וְלָמָּה נִגַּף אֲבִיָּה, עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. רַבִּי אַחָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ צוּרָתָן, דִּתְנֵינַן אֵין מְעִידִין עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל יְדֵי שֶׁחִסְדָן בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל יְדֵי שֶׁבִּזָּה כְּבוֹד אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ז): וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בֶּן בְּלִיַּעַל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל יָדוֹ וְלֹא בִעֲרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחַר יָרָבְעָם, וּכְתִיב (מלכים א יב, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ שֶׁמּוֹנֶה אֶת הַמֶּלֶךְ נְגָפוֹ הַכָּתוּב, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַהֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.