מדרש על שמות 1:13

ובשנת שמונים ותשע שנים מת נפתלי בן מאת שנה ושתיים ושלושים שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ויהי בשנת תשעים ואחת שנה לרדת ישראל מצרימה היא שנת שלוש עשרה שנה למלוך צפו בן אליפז על בני כיתים, באו בני אפריקה על בני כיתים לשלול שלל מהם כפעם בפעם אך לא באו אליהם זה שלוש עשרה שנה. ויבואו אליהם בשנה ההיא, ויצא צפו הן אליפז אליהם עם אנשים מאנשיו ויך בהם מכה רבה ועצומה. וינוסו גדודי אפריקה מפני צפו ויפלו חללים רבים לפניו בדרך, וירדפם צפו ואנשיו הלוך והכות בהם עד קרוב לאפריקה. וישמע אנגיאס מלך אפריקה את הדבר אשר עשה צפו ויחר לו מאוד, ויירא אנגיאס מפני צפו כל הימים. ובשנת תשעים ושלוש שנים מת לוי בן יעקב במצרים. ולוי בן מאת שנה ושלושים ושבע שנים במותו, וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו. ויהי אחרי מות לוי כאשר ראו כל מצרים כי מתו כל בני יעקב ואחי יוסף, ויחלו כל מצרים לענות את בני יעקב ולמרר את חייהם מהיום ההוא והלאה עד יום צאתם ממצרים. ויסירו מידם את כל הכרמים והשדות אשר נתן להם יוסף, ואת כל הבתים הטובות אשר היו בני ישראל בהם. ואת כל חלב מצרים, את הכל לקחו מצרים מאת בני יעקב בימים ההם. ותלך יד כל מצרים הלוך וקשה על בני ישראל בימים ההם וירעו מצרים לישראל, עד אשר קצו בני ישראל בחייהם מפני מצרים. ויהי לימים רבים בשנת מאה ושתיים שנה לרדת ישראל מצרימה וימת פרעה מלך מצרים וימלוך מלול בנו תחתיו, וגם כל גיבורי מצרים וכל הדור ההוא אשר ידע את יוסף ואת אחיו מתו בימים ההם. ויקם דור אחר תחתם אשר לא ידעו את בני יעקב ואת כל הטובה אשר עשו להם, ואת כל גבורתם במצרים. על כן החלו כל מצרים מהיום ההוא והלאה למרר את חי בני יעקב ולענותם בכל עבודה קשה, על כי לא ידעו את אבותם אשר הצילו אותם בימי הרעב. וגם מאת ה׳ היתה זאת לבני ישראל להטיב להם באחריתם, למען דעת כל בני ישראל את ה׳ אלוקיהם. ולמען דעת האותות והמופתים הנוראים אשר יעשה ה׳ במצרים בעבור עמו ישראל, למען ייראו בני ישראל את ה׳ אלוקי אבותם לעבוד אותו וללכת בכל דרכיו הם וזרעם אחריהם כל ימיהם.

ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), ר' יהודה אומר מהו ויואל, שנשבע לו, שנאמר ויואל שאול את העם (ש"א יד כד), קיבל עליו לדור עמו, ואין ויואל אלא לשון דירה, שנאט' ועתה הואל נא ולין (שופטים יט ו), ויתן את צפורה בתו למשה (שמות שם שם), כיון שנטל בתו קבע עליו לרעות צאנו, שנאמר ומשה היה רועה (שם ג א), מהו היה רועה, אמר ר' יוחנן, כל מי שנאמר בו היה, הוא היה בתחילתו, והוא היה בסופו, הוא היה בתחלתו כשר, ובסופו כשר, רבנין אמרין כי מי שנאמר בו היה, זן ופרנס, אמרו לו והרי והנחש היה ערום (בראשית ג א), אמר להן הוא יה מתוקן לפורענות, אמרו לו והכתיב וקין היה עובד אדמה (שם ד ב), אמר להם אף הוא מתוקן לגלות, אמרו לו והכתיב והיה (כי) [כאשר] נלכדה ירושלם (ירמיה לח כח), אמר להן סימן יפה היה לה, שאילולי שנלכדה ירושלים נתאכלו שונאיהן של ישראל. ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, לפיכך ומשה היה רועה.

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי בָנוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, וְלֹא נִפְנָה לְהַשִֹּׂיאָן, וְהִנִּיחָן הַמֶּלֶךְ שָׁנִים הַרְבֵּה וְהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְעָמְדוּ הַבָּנוֹת מִחוּ עַל עַצְמָן וְהִשִֹּׂיאוּ עַצְמָן לַאֲנָשִׁים, וְהָיְתָה כָּל אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת חוֹתָם שֶׁל בַּעֲלָהּ וְסִימַנְטֵירִין שֶׁלּוֹ, לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע קוֹל הַבְּרִיּוֹת מַלִּיזִין אַחַר בְּנוֹתָיו וְאוֹמְרִים כְּבָר זָנוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ, מֶה עָשָׂה הוֹצִיא כָּרוֹז וְאָמַר כָּל עַמָּאי יִפְקוּן לְקַמְפּוֹן, בָּא וְיָשַׁב עָלֶיהָ בַּפְּרוֹזְדוֹר, אָמַר לָהֶן בְּנוֹתַי כָּךְ עֲשִׂיתֶן וְקִלְקַלְתֶּן אֶת עַצְמְכֶן, מִיָּד הוֹצִיאוּ כָּל אַחַת וְאַחַת חוֹתָם בַּעֲלָהּ וְסִימַנְטֵירִין שֶׁלּוֹ, קָרָא לַחֲתָנוֹ אָמַר לוֹ לְמִי אַתְּ עָשׂוּי חָתָן, אָמַר לוֹ אֲנִי חֲתָנְךָ הָרִאשׁוֹן לְבִתְּךָ הַגְּדוֹלָה, אָמַר לוֹ זֶה מַה הוּא, אָמַר לוֹ זֶה חוֹתָם שֶׁלִּי וְזֶה סִימַנְטֵירִין שֶׁלִּי, וְכֵן לַשֵּׁנִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּנוֹתַי גְדוּרוֹת מֵהָעֶרְוָה וְאַתֶּם מַלִּיזִין וּמְבַזִּין אוֹתָם, חַיֵּיכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה בָכֶם דִּינִין, כָּךְ הֵן הָאֻמּוֹת לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים (שמות א, יג): וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם בַּעֲשִׂיָּתָן הֵן מַכְרִיחִין כָּל שֶׁכֵּן בְּגוּפָן וּבִנְשׁוֹתֵיהֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲחֹתִי כַלָּה גַּן נָעוּל, מַהוּ גַּן נָעוּל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גִּנָּתִי נְעוּלָה וְהִיא מִתְגַּנְּיָא, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן וְאָמַר צֵא וְצוּר אוֹתָן בְּכָל קִטּוֹרִים שֶׁל אֲבוֹתָן, עִקַּר אֲבוֹתֵיהֶן לְמִי הָיוּ דוֹמִין לִגְדוֹלֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לִרְאוּבֵן (במדבר כו, ז): מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רְאוּבֵן הָראוּבֵנִי, שִׁמְעוֹן הַשִּׁמְעוֹנִי. אָמַר רַבִּי מָרִינוֹס בְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא הָא כְּמָה דְתֵימַר בָּרוֹנִי סַבְרוֹנִי סִיבוֹיִי. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי ה"א בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה וְיו"ד בְּסוֹפָהּ, י"ה מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּן נָעוּל, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת. גַּל נָעוּל, אֵלוּ הַבְּעוּלוֹת. מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, שְׁתֵּי פְּעָמִים לָמָּה, אֶלָּא שְׁתֵּי בִּיאוֹת לָאִשָּׁה כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁא כְדַרְכָּהּ. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, וְלֹא הָיוּ קוֹרִין לִרְאוּבֵן רוֹפוּס, וּלְשִׁמְעוֹן לֹא הָיוּ קוֹרִין לוּלְיָנִי, וּלְיוֹסֵף לִסְטִיס, וּלְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרָא. וְלֹא שִׁנּוּ לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי, וְכָאן כְּתִיב (שמות ה, ג): אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, אַתְּ מוֹצֵא זֶה הַדָּבָר הָיָה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְלֹא נִמְצָא בָהֶן אֶחָד שֶׁהִלְשִׁין עַל חֲבֵרוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בָּעֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נִמְצָא בָהֶם אֶלָּא זוֹ וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שָׂרָה יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְכָל הַנָּשִׁים נִגְדְּרוּ בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַזְּכָרִים בִּזְכוּתוֹ. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא כְּדַאי הָיְתָה גְּדִירַת עֶרְוָה עַצְמָהּ שֶׁבִּזְכוּתָהּ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מַה טַּעַם, גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְאֶחָד שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְרֻשָּׁה בִּמְקוֹם אַשְׁפָּה, וְהָיָה הַיּוֹרֵשׁ עָצֵל, וְהָלַךְ וּמְכָרָה בְּדָבָר מוּעָט קַל, וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וְנִזְדָּרֵז וְחָפַר בָּהּ וּמָצָא בָהּ סִימָא, וּבָנָה בָהּ פָּלָטִין גְּדוֹלָה, הִתְחִיל הַלּוֹקֵחַ מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וַעֲבָדִים מְהַלְּכִין אַחֲרָיו מִן הַסִּימָא הַהִיא שֶׁקָּנָה בָהּ. הִתְחִיל הַמּוֹכֵר רוֹאֶה וְנֶחְנַק וְאוֹמֵר, וַי מָה אִבַּדְתִּי. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּטִיט וּלְבֵנִים, וְהָיוּ מְאוּסִין בְּעֵינֵי הַמִּצְרִיִּים, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּם דְּגָלִים חוֹנִים עַל הַיָּם בְּטַקְסִיס הַמְּלָכִים, הִתְחִילוּ הַמִּצְרִיִּים נֶחְנָקִים וְאוֹמְרִים וַי מַה שִּׁלַּחְנוּ מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה בֵּית כּוֹר וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ בְּדָבָר קַל, וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וְחָפַר בָּהּ מַעְיָנוֹת וְעָשָׂה בָהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִין, הִתְחִיל הַמּוֹכֵר רוֹאֶה וְנֶחְנַק וְאוֹמֵר וַי מָה אִבַּדְתִּי, כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּטִיט וּלְבֵנִים וְהָיוּ מְאוּסִין בְּעֵינֵי הַמִּצְרִיִּים, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּם דְּגָלִים חוֹנִים עַל הַיָּם בְּטַקְסִיס מְלָכִים, הִתְחִילוּ הַמִּצְרִיִּים נֶחְנָקִין וְאוֹמְרִים וַי מַה שִּׁלַּחְנוּ מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ קְצָצָה שֶׁל אֲרָזִין וּמְכָרָהּ בְּדָבָר קַל, וְהָלַךְ הַלּוֹקֵחַ וְעָשָׂה בָהּ תֵּבוֹת וּמִגְדָּלִים שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, הִתְחִיל הַמּוֹכֵר רוֹאֶה וְנֶחְנַק וְאוֹמֵר וַי מָה אִבַּדְתִּי, כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִין בְּטִיט וּלְבֵנִים וְהָיוּ מְאוּסִין בְּעֵינֵי הַמִּצְרִיִּים, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּם דְּגָלִים חוֹנִים עַל הַיָּם בְּטַקְסִיס מְלָכִים, הִתְחִילוּ הַמִּצְרִיִּים נֶחְנָקִין וְאוֹמְרִים וַי מַה שִּׁלַּחְנוּ מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁלַח פַּרְעֹה.