מדרש על שמות 14:11

מול סוף. מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף והימרו בתוך הים והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות. ר' יהודה אומר: הימרו בתוך הים והימרו על הים; וכן הוא אומר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף. יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע? מן מסע למסע מנין? ת"ל בין פארן ובין תופל - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר (במדבר כא) ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר להם: שוטים! כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל, שלא יהא דולריא אוחזתו; אבל אותה טובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני? הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו - בה מתרעם לפני: (בראשית ג) ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל:

ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע.

ו תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁנַיִם בַּיָּם, וּשְׁנַיִם בַּמַּיִם, שְׁנַיִם בַּמָּן וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו. אֶחָד בָּעֵגֶל וְאֶחָד בְּמִדְבַּר פָּארָן. שְׁנַיִם בַּיָּם; אֶחָד בִּירִידָה וְאֶחָד בַּעֲלִיָּה. בִּירִידָה, דִּכְתִיב (שמות י״ד:י״א) "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים" וְגוֹ'. בַּעֲלִיָּה, כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ דוֹר, מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ. כִּדְדָרַשׁ רַבָּה בַּר מָרִי: מַאי דִּכְתִיב: (תהילים ק״ו:ז׳-ח׳) "וַיַמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, [וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ"]. מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַמְרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, [כְּלוּם] יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, [כְּלוּם] יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא עָרֵב. מִיָּד נִפְלְטוּ לַיַּבָּשָׁה, דִּכְתִיב: (שמות י״ד:ל׳) "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם". שְׁנַיִם בַּמַּיִם, בְּמָרָה, וּבִרְפִידִים. בְּמָרָה, דִּכְתִיב: (שם טו) "וַיָבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה". וּכְתִיב: (שם) *))"וַיִּלֹנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה". בִּרְפִידִים, דִּכְתִיב: (שם יז) "וַיַּחֲנוּ בִרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם", וּכְתִיב: (שם) "וַיָרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה". שְׁנַיִם בַּמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טז) "[אַל תֵּצְאוּ]" וְיָצְאוּ. "אַל תּוֹתִירוּ" וַיּוֹתִירוּ. שְׁנַיִם בַּשְּׂלָיו, בִּשְׂלָיו רִאשׁוֹן וּבִשְׂלָיו שֵׁנִי. בִּשְׂלָיו רִאשׁוֹן: (שם) "בְּשִׁבְתֵנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר". בִּשְׂלָיו שֵׁנִי, דִּכְתִיב: (במדבר י״א:ד׳) "וְהָאֲסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַאֲוָה". עֵגֶל כִּדְאִיתֵיהּ. וּבְמִדְבַּר פָּארָן כִּדְאִיתֵיהּ.