מדרש על שמות 14:29

כל יריחו כתיב וי״ו בר מן חד כתיב ה״א: בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה (מ״א ט״ז ל״ד) מלמד שלא היתה יריחו ממש אלא קריה ששמה יריחה ולא קיים דברי הנביא. ההלכוא (יהושע י׳ כ״ד) יתירה א׳ מלמד שהיה מלאך לפניהם. את תמנת סרח בהר אפרים (שם י״ט ג׳) וכתיב בתמנת חרס (שם כ״ד ל׳), בתחלה פירותיה מסריחין ולבסוף פירותיה משתמרין כחרס. וארבה את זרעך (יהושע כ״ד ג׳) וארב כתיב, שנעשה כאורב הזה, כמה דאת אמר וארב לו וקם עליו (דברים י״ט י״א), עשיתי לי אורב למיחמי דאי לא זכי דלא למיתן ליה בנין, ואי זכי למיתן ליה בנין. נושא עון (שמות ל״ד ז׳) בשי״ן כתיב לכשישוב מדרכו הרעה הוא נושא עונותיו, ויעלהו לעולה על החמה (מ"ב ג׳ כ״ז) חסר וי"ו מפני שהיה משתחוה לחמה. והמים להם חמה (שמות י״ד כ״ט) חסר וי״ו מלמד שנתמלאו המים עליהם חמה (חימה). יהי מארת (בראשית א׳ י״ד) חסר וי״ו מלמד שלא נברא אלא גלגל חמה תחלה.

כל העולם ת״ק על ת״ק [שנה] וים הגדול חוזר לעולם סמוך אל יסוד עולם, ואותה כיפה וים הגדול וכל העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם, ואותו עמוד וכל העולם כלו עומד על סנפיר אחד של לויתן, ולויתן שוכן בתוך מים התחתונים כדג קטן בתוך הים, והמים התחתונים על מי בראשית כמעין קטן על שפת הים ונקרא שמם מים בוכים. בשעה שחצה [הקב״ה] המים ולקח מים העליונים בכו התחתונים בכי גדול שלא זכו לעלות כי רצו לעלות ודחפן הקב״ה, והמים הבוכים תלוים ועומדים למעלה מן הארץ התחתונה, והארץ רקע על מים הזידונים כדכתיב רוקע הארץ על המים, ומים על עמודי חשמל, ועמודי חשמל על אוצרות שלג ואוצרות שלג על הרי ברד, והרי ברד על תהום, למה הם דומים לשלשה ראשי תור שנאמר תהום אל תהום קורא, ותהום עומד על תהו, ותהו הוא קו ירוק שממנו יצא חושך, ותהו על בהו, ודומה לאבנים [מפולמות] שמשם יצאו מים, ובהו עומד על הים, וים על המים, ומים על ההרים, והרים על רוח, ורוח תלוי בשערה וקשור בגופו של ארץ התחתונה, ומלאך הממונה עליו ארציצא"ו שמו, ונקראת ארץ שרצתה לעשות דבר מלך שלטון. למעלה מן הארץ התחתונה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארץ וארץ התחתונה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של אדמה, ועל אדמה גדולתו וגבורתו והדרו וכחו ותפארתו ותקפו של יוצר בראשית, שנאמר אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל לעשות. למה נקרא שמה אדמה שממנה נברא אדם, ומלאך הממונה על האדמה אדמא"ל שמו. למעלה מן האדמה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים חרבה. אדמה תלויה בשערה וקשור בכיפה של חרבה, ומלאך הממונה על חרבה חרב"ה שמו, ולמה נקרא שמה חרבה ששואבת ומחרבת כל מימות שבעולם, שנאמר וירא והנה חרבו פני האדמה, חרבה על יאורים שנאמר ונתתי יאורים חרבה (יחזקאל ל׳:י״ב). למעלה מחרבה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים יבשה, וחרבה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של יבשה, ומלאך הממונה על היבשה יבשא״ל שמו, ולמה נקרא שמו יבשה, שמיבש כל מימות שבעולם, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וגו' (שמות י״ד:כ״ט). ובו יבשה ימים ונהרות וכל מקוה מים שנאמר אשר לו הים והוא עשהו ויבשת וגו' (תהילים צ״ה:ה׳). למעלה מן היבשה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארקא. יבשה תלויה בשערה וקשורה בכיפת ארקא, ומלאך הממונה על ארקא ארקא"ל שמו, ולמה נקרא שמה ארקא שבה נבראת גיהנם והרשעים נדונים בה באש, שנאמר כדנא תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא (ירמיה י' י״א). ועל ארקא שאול ואבדון ובאר שחת וטיט היון ושערי מות ושערי צלמות וגיהנם, ובהם רשעים נדונים וארבעים מלאכי חבלה ממונים עליהם, ועובי החשך שבהם כחומה שנאמר ורשעים בחשך ידמו (ש״א ב',ט'). והשאול חציה אש וחציה ברד, והם אינם כלים שנאמר וצורם לבלות שאול (תהילים מ״ט:ט״ו). ונשמתן לא כלה שנאמר ותולעתם לא תמות (ישעיהו ס״ו:כ״ד). וכמה נהרי אש ושבעה מדורין גדולים בגיהנם, וכל מדור שבעה נהרי אש ושבעה נהרות של ברד. אש וברד העליונים אחד על ששים כאש שלנו, וכל מדור אחד על ששים של חבירו, וכל מדור שבעת אלפים חורים, וכל חור שבעת אלפים סדקים, וכל סדק ז' אלפים עקרבים וכל עקרב ז׳ אלפים חוליות, ובכל חוליא שבעת אלפים כדי מרה, ובו ז' נהרות של סם המות צורבת באש, כשאדם נוגע בם נבקע, ומלאכי חבלה מחיין אותו ודנין אותו כל רגע, וחצי שנה באש וחצי שנה בברד ושלג, והצנה קשה מן האש, וזה חלק אדם רשע.

שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה (קהלת ג, טו). רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, שֶׁאִם לֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה חַי וְקַיָּם עַד עַכְשָׁו, אֱמֹר לוֹ אַתָּה, כְּבָר אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלֹּא חָטָא, אֵינוֹ חַי וְקַיָּם עַד עַכְשָׁו. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, אֱמֹר לוֹ: לֹא כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, אֱמֹר לוֹ: הֲרֵי אוֹקְיָנוֹס כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, אֱמֹר לוֹ: כְּבָר עָשָׂה כֵן בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (שמות יד, כט). וְרַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, כָּל מַה שֶּׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָת עַל יְדֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים, כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. עָתִיד לַעֲשׂוֹת הַיָּם יַבָּשָׁה, וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה (שם). עָתִיד לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְּרוֹת, וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר (מ״ב ו, יז). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפְקֹד עֲקָרוֹת, כְּבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי אַבְרָהָם וְשָׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמַר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (בראשית כא, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ (ישעיה מט, כג), וּכְבָר עָשָׂה כֵן עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה לְדָנִיֵּאל בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי (דניאל ב, מו). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו). רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָפִין מִיַּד רוֹדְפֵיהֶן. צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע, וְרָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע, מִכָּל מָקוֹם, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי הֶבֶל הָיָה נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן, וְלָכֵן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (בראשית ד, ד-ה). נֹחַ נִרְדַּף מִפְּנֵי דּוֹרוֹ, וּכְתִיב: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (שם ו, ח). אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרֹד, וּכְתִיב: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִים (נחמיה ט, ז). יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים, וּכְתִיב: וַיֹּאמֶר רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ (בראשית כו, כח). יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו, וּכְתִיב: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ (תהלים קלה, ד). יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְּנֵי אֶחָיו, וּכְתִיב: וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט, ב). מֹשֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית (תהלים קו, כג). יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִים מִפְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּכְתִיב: וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים יד, ב). רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן בְּשֵׁם רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, אַף כָּאן, שׁוֹר נִרְדָּף מִפְּנֵי אֲרִי, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, עֵז מִפְּנֵי הַנָּמֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא תָּבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן אֶלָּא מִן הַנִּרְדָפִין, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.