מדרש על שמות 2:17

ויגל. שנים הם במקרא בב' לשונות ואין להם היכר שינוי נקודה וטעם, זולתי הענין מודיע, כי ויגל את האבן לשון גילגול, ויגל כבודי (תהלים טז ט), לשון גילה ושמחה ממש, ארשב"ג בוא וראה כמה יש בין שכינות לשכינות, ולהלן הוא אומר ויבואו הרועים ויגרשום (שמות ב יז), אע"פ שהן שבע שהי' בהן פסולת, אבל רחל שהיא יחידה לא נגע בה בריה משום שהיתה צדקת, זש"ה חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהלים לד ח). א"ר יצחק גלגל יעקב את האבן בנחת כאדם מעביר פקק מעל פי צלוחית:

מה כתיב למעלה מן הענין ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז), מה כתיב שם, ויבואו הרועים ויגרשום (שם שם יז), מה עשו להם, נטלום להשליכם למים, ויקם משה ויושיען (שם), ואין הלשון הזה אלא הצלת מים, שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), וישק את צאנם, (שמות ב יז), ותבאנה אל רעואל אביהם (שם ם יח), שבעה שמות נקראו לו, יתר יתרו, רעואל, חובב, [חבר], קיני, פוטיאל.

ויקם משה ויושיען. מכאן שרצו לענותן, כמו שנאמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה (דברים כ"ב כ"ז):