מדרש על שמות 25:30

זה הדבר. רמז הקב"ה למשה שבעונות ישראל יחרב בית המקדש, ומנא לן, כתיב הכא זה הדבר, וכתיב התם על זה היה דוה לבנו (איכה ה יז), ואמר הקב"ה לישראל כל זמן שבית המקדש קיים וישראל מקריבים את הקרבנות מתכפר עוונותיהם, וכאשר יחרב אין להם קרבן אחר כי אם התורה, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים וגו' (הושע יד ג), לפי שבכל הקרבנות דברי תורה נמשלו, מקריבים לחם על גבי המזבח שנאמר את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כח ב), וכתיב ונתתה על השולחן לחם הפנים לפני תמיד (שמות כה ל), ותורה נמשלה בלחם, דכתיב לכו לחמי בלחמי (משלי ט ה), מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך וגו' (במדבר טו ה), ובתורה ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), בכל עת היו מביאין שמן למנורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך וגו' (שמות כ"ז כ'), ונמשלה התורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט ח):

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וְגוֹ' (תהלים נא, כ-כא). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְעָשִׁיר גָּדוֹל וְחָזָק וְאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֵין בֵּיתוֹ בַּיִת. לָמָּה, כְּשֶׁהַסָּרִיסִים בָּאִים, הוּא אוֹמֵר, לְכוּ לַחֲנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. לָמָּה, שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת וְלֹא אִשָּׁה. נָטַל אִשָּׁה, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם, מִכָּאן וָאֵילָךְ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מְבִיאִים לִי הַעֲלוּ אוֹתָן לַבַּיִת. כָּךְ כָּל יָמִים עַד שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מֹשֶׁה אֹהֶל מוֹעֵד, הָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת (שמות כד, ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ (שם ח, כג). כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין אַתֶּם רַשָּׁאִים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת אֶלָּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שָׁם הָיוּ מַעֲלִין אֶת הַדּוֹרוֹן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכֵּן כְּתִיב: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' (דברים יב, יג-יד). הֵיכָן בָּחַר. בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָּחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ (תהלים קלב, יג). לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְגוֹ', וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵיחָרֵב, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאַתֶּם מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת לְתוֹכוֹ, מִתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. וּבִזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּמַה מִּתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. הִתְעַסְּקוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵן מְשׁוּלִין כְּקָרְבָּנוֹת וְהֵן מִתְכַּפְּרִין עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה הַדָּבָר (ויקרא יז, ב). וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג). בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה. מַקְרִיבִין יֵין נֶסֶךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַיִן לְנֶסֶךְ רְבִיעִית הַהִין (במדבר טו, ה). נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה). מַקְרִיבִים לֶחֶם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי (במדבר כח, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד (שמות כה, ל). נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְלֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי (משלי ט, ה). מַקְרִיבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן (ויקרא ב, ה). נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְשֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסַר (קהלת ט, ח).

[זה דבר] (שם שם ב), צפה הקב"ה שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקב"ה כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם, אין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם, התעסקו בדברי תורה, שהן משולין בקרבנות והן מכפרין עליכם, שנאמר זה הדבר, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים (הושע יד ג). בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך רביעית ההין (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משליט ה), (ונמשלה תורה בלם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), (ונמשלה תורה לחם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), וכה"א] ונתת על השלחן לחם [פנים לפני תמיד] (שמות כה ל), ותורה נמשלה בלחם, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). מקריבין שמן על גבי המזבח, שנאמר סולת בלולה בשמן (ויקרא ב ה), ונמשלה תורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך (לא) [אל] יחסר (קהלת ט ח).