מדרש על שמות 28:15

ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מן אשתו, בשעה שאמר הקב"ה קח את הלוים מתו בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו', והעבירו תער על כל בשרם (שם ח ו ז), מיד עשה כך לקרח, התחיל לחזר על כל ישראל, ולא היו מכירים אותו, אמרו לו מי עש לך כך, אמר להם משה, ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי ומניף אותי, ואומר לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקישטו ככלה, והושיבו אהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה, תרומה לכהן, תרומת מעשר לכהן, כ"ד מתנות כהונה לכהן, מיד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג), אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח את עדתו ויאמר להם הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים ולא תחת ידכם, שבכל שנה מתין ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמש, וביקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו (שם שם ד), אמר להם משה לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (שם שם יא), אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך צויתני, ואתה הקרב אליך וגו' (שמות כח טו), והם עמדו עלינו להרגנו, א"ל בוקר ויודע ה' (במדבר טז ה), (מהיכן) [מהו כן], אמר ר' נתן אמר הקב"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם וביקשו להפוך את הבוקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו קודש קדשים, מיד וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה (שם שם יב), לא נלך ולא נבא, אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, פי כסיל מחתה לו (משלי יח ז), פתחו פיהם בירידה, לומר שאי להם עלייה, כשם שאמרו, כך מתו, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר טז לג), אמר משה הואיל ולא רצו לבוא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם (שם שם כה), כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים (שם שם כז), וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם, אלא שיצאו הן מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר להלן בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב ויצא איש הבינים [וגו'] ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז ד טז) מה יציאה והצבה דהתם חירופין וגידופין, אף יציאה והצבה דכאן חירופין וגידופין לכך פתח משה ואמר אם כמות כל האדם וגו', ותפתח הארץ את פיה וגו' (במדבר טז כט ל), בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש (שם שם לה), אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, וב"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם (שם שם כז), וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (שם שם לג), לכך נאמר ויקח קרח.

[ז] וכיוצא בו אמר ר' יהודה: "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה" (שמות ל, לח), יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן? תלמוד לומר "נחֹשת" – לנחושת שוה לו, לא שוה לו לרחיצה. כיוצא בו אמר ר' יהודה: "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ.." (שמות כח, טו), יכול כשם שזה כפול זה כפול? תלמוד לומר "..זהב" – לזהב שוה לו, לא שוה לכפילות.

ת״ר, עשר פעמים היה כהן הגדול מזכיר את השם בו ביום (ביוה״כ), ג׳ פעמים בוידוי ראשונה וג׳ פעמים בשניה, וג׳ פעמים בשעיר המשתלח, ואחד בגורלות. המצנפת של כה"ג היתה מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגבוה ויכפר על דבר גבוה. אבנט היה מכפר על הרהור הלב. חשן היה מכפר על הדינים, דכתיב ועשית חשן משפט (שמות כ״ח:ט״ו). אפוד היה מכפר על עבודה זרה, דכתיב ויעש אותו גדעון לאפוד (שופטים ח׳:כ״ז). מעיל היה מכפר על לשון הרע, שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקדש (שמות כ״ח:ל״ה) - יבא דבר שמשמיע קול ויכפר על הקול. ציץ היה מכפר על עזי פנים, כתיב והיה על מצחו תמיד (שם) וכתיב וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ (ירמיה ג' ג'). מכנסים היו מכפרים על הערוה. כתונת היתה מכפרת על שפיכת דמים, כדכתיב ויטבלו את הכתונת בדם (בראשית ל״ז:ל״א). ועכשיו שאין ביהמ"ק, תשובה תפלה וצדקה מכפרין, שנאמר עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה׳ מִזָּבַח (משלי כ״א:ג׳), ואמר קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳ (הושע יד ג).(עי׳ ערכין ט״ז.)