מדרש על שמות 28:20

וְהַקָּרֹב אֵלָיו (אסתר א, יד), הֵן הִקְרִיבוּ הַפֻּרְעָנוּת לְעַצְמָן, כַּרְשְׁנָא, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַכַּרְשִׁינִין. שֵׁתָר, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַיַּיִן. אַדְמָתָא, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל אַטֻּנַס שֶׁבָּאָרֶץ. תַרְשִׁישׁ, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת. מֶרֶס, שֶׁהָיָה מְמָרֵס אֶת הָעוֹפוֹת. מַרְסְנָה, זֶה הָיָה מְמָרֵס אֶת הַסְּלָתוֹת. מְמוּכָן, זֶה הָיָה הָאִיסְפַּקְסִיטוֹן שֶׁבְּכֻלָּם. שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְתַקֶּנֶת לָהֶן כָּל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִין. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מִתְקַיֶּמֶת עֲצָתוֹ שֶׁל רָשָׁע זֶה, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ. כַּרְשְׁנָא, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר בֶּן שָׁנָה. שֵׁתָר, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי תוֹרִים. אַדְמָתָא, מִי בּוֹנֶה לְפָנֶיךָ מִזְבַּח אֲדָמָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. תַרְשִׁישׁ, מִי לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וּמְשַׁמֵּשׁ לְפָנֶיךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, כ): תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֶה. מֶרֶס, מִי מְמָרֵס לְפָנֶיךָ אֶת הָעוֹפוֹת. מַרְסְנָא, מִי מְמָרֵס לְפָנֶיךָ אֶת הַסְּלָתוֹת. מְמוּכָן, מִי מֵכִין לְפָנֶיךָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עזרא ג, ג): וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָו. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי הֵם, רֵעַי הֵם, קְרוֹבַי הֵם, אוֹהֲבַי הֵם, בְּנֵי אוֹהֲבִי הֵם, שֶׁהוּא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. מְרוֹמֵם אֲנִי קַרְנָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמח, יד): וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, כַּרְשְׁנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹזֵק אֲנִי לִפְנֵיהֶם כַּרְשִׁינִין וּמַשִּׁירָן מִן הָעוֹלָם. שֵׁתָר, מַשְׁקֶה אֲנִי לָהֶם כּוֹס שֶׁל תַּרְעֵלָה. אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מַתִּיר אֲנִי דָּמָן כַּמַּיִם. מֶרֶס, מַרְסְנָא, מְמוּכָן, מְמָרֵס אֲנִי מְסָרֵס וּמְמַעֵךְ אֶת נַפְשָׁם בְּתוֹךְ מְעֵיהֶם, וְכִי הֵיכָן הָיְתָה אִיסְקוֹזוּת שֶׁל כֻּלָּן מְתֻקֶּנֶת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא מִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יד, כא): הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וגו'.

והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה. על תרשיש אשר. ועל שהם יוסף. ועל ישפה בנימין, ואחר כן היה חקור כל אלה שבטי ישראל, כדי שיהיה בהם כל אל"ף בי"ת, ומלאכתו היתה בחכמה גדולה, והיה לובש חשן המשפט ושתי האבנים על שתי כתפיו, ובהם היו שואלים כל דבר והיה מגיד:

תנו רבנן כיצד היו שואלים באורים ותומים, השואל פניו כלפי הנשאל, והנשאל פניו כלפי השכינה, השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו (ש"א ל' ח'), והנשאל אומר רדוף, וכיצד היו יודעים, ר' יוחנן אומר היו האותיות בולטות, עלה ע' משמעון, ל' מלוי, ה' מיהודה, וכן היה כל הדברים שהיה צריך, ואין שואלין להדיוט אלא למלך ולאב בית דין: