מדרש על שמות 31:6

ואני הנה נתתי אתו. לפי שאין עושין שררה על הציבור פחות משנים:

(דף נה) אמר רבי יוחנן שלשה דברים הקב״ה מכריז עליהם בעצמו ואלו הן רעב ושבע ופרנס טוב. רעב דכתיב (מ״ב ח ז) כי קרא ה׳ לרעב. שבע דכתיב (יחזקאל לו כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס טוב דכתיב (שמות לא ב) ראה קראתי בשם בצלאל. אמר ר׳ יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנאמר (שם לה ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה׳ בשם בצלאל. אמר ליה הקב״ה למשה משה הגון עליך בצלאל. אמר ליה רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כ״ש אמר לו אף על פי כן לך אמור להם לישראל הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל. אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה, להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב״ה עשה משכן ארון וכלים. אמר ליה שמא בצל אל היית וידעת. אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג יט) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (שם ד) בדעתו תהומות נבקעה אמר רבי יוחנן אין הקב״ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו להו אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה [דְּבָרִים] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עֲלֵיהֶם בְּעַצְמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: רָעָב, וְשָׂבָע, וּפַרְנָס טוֹב. רָעָב, דִּכְתִיב: (מ"ב ח) "כִּי קָרָא ה' לָרָעָב" [וְגוֹ']. שָׂבָע, דִּכְתִיב: (יחזקאל לו) "וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ". פַּרְנָס טוֹב, דִּכְתִיב: (שמות לא) "[וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה] לֵאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל" [וְגוֹ']. אָמַר רַבִּי (יוחנן) [יִצְחָק]: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לה) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: (משה רבינו) אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: "בְּצַלְאֵל", עַל שֵׁם חָכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים, הָלַךְ מֹשֶׁה (ואמר להפך) [וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ:] עֲשֵׂה (כלים ארון) [אָרוֹן וְכֵלִים] וּמִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר: (לִי) עֲשֵׂה כֵּלִים, אָרוֹן וּמִשְׁכָּן. כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים. אָמַר לוֹ: [שֶׁמָּא] בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּתִיב הָכָא: (שמות לה) "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים [בְּחָכְמָה, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת"], וּכְתִיב הָתָם: (משלי ג) "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה", וּכְתִיב: (שם ג) "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב) "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, [וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה"]. שָׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעֲרָבָא, אָזַל, אֲמָרָהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לָהּ, אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ, [דִּכְתִיב]: (שמות לא) "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה".