מדרש על שמות 32:24

[ד] ר' יונה בוצרייה פתח כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה:ח). מטרונא שאלה את ר' יוסי בר' חלפתא אמרה לו, לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א' לה לששה ימים דכת' כי ששת ימים עשה י"י וג' (שמות לא:יז). אמרה לו ומה הוא יושב ועושה מאותה השעה, אמ' לה מזוויג זיווגים, בתו של פלוני לפלני, אשתו של פלו' לפלוני, ממונו של פלו' לפל'. אמרה והדה היא, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי ובשעה קלה אני יכולה לזווגן. א' לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. היניחה ר' יוסי בר' חלפתה והלך לו. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות ואמרה, פלן ישא לפלנית פלנית תשא לפלן, וזיווגה אותן בלילה אחד. ובצפרא אתון לגבה, דין רישיה פציע דין עייניה שמיטה דין רגליה תבירא, דין או' לית אנא בעי לדא ודא אמרה לית אני בעי לדין. שלחה והביאה את ר' יוסי בר' חלפתא, אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא על כל מה שאמרת יפה אמרת. אמר לה ולא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה הק' עושה מזווגן על כורחן שלא בטובתן, הדה היא דכת' אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח:ז). מה הוא בכושרות, בבכי ושירות, דבעי א' שירה ודלא בעי בכי. א' ר' ברכיה בלשון הזה השיבה ר' יוסי בר' חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה משפיל לזה ומרים לזה, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (שם עה:ח). ר' יונה בוצרייא ורבנין. רבנין פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה. בלשון הזה הושפל, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמות לב:כד). ובלשון זה גובהה, זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו:יג). ר' יונה בוצרייה פתר קרייא בישר', בלשון זה הושפלו ובלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו כל העובר על הפקדים (שם ל:יג).

רַבִּי יוֹנָה בּוֹצְרִיִּי וְרַבָּנָן פַּתְרִין קְרָא בְּאַהֲרֹן בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפַּל וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבַּהּ. בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפַּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה (שמות לב, כד). וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבַּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו (ויקרא ו, יג). רַבִּי יוֹנָה פָּתַר קְרָא בִּלְשׁוֹן זֶה הֻגְבְּהוּ, וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּלוּ. בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּל, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ (שמות לב, א). וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבְּהוּ, זֶה יִתְּנוּ (שמות ל, יג). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי (משלי יד, לד). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת (משלי יד, לד). הֲנָיָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים, שֶׁהֵן חוֹזְרִין וּמְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם.

זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו (ויקרא ו, יג), רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט, מַטְרוֹנִיתָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ, בְּכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ, לְשֵׁשֶׁת יָמִים, דִּכְתִיב (שמות לא, יז): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וגו'. אָמְרָה לוֹ, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה עַד עַכְשָׁו מַהוּ יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהּ מְזַוֵּג זִוּוּגִים, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לוֹ, הֲדָא הוּא, אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים יֵשׁ לִי וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי וַאֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם בְּשָׁעָה אֶחָת. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הִנִּיחָהּ וְהָלַךְ לוֹ. מֶה עָשְׂתָה, שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת, וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה לָהֶם פְּלוֹנִי יִשָּׂא לִפְלוֹנִית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית, זִוְּגָן בְּלַיְלָה אַחַת, לְצַפְרָא אָתִין לְגַבָּהּ דֵּין מֹחוֹ פְּצִיעָה וְדֵין עֵינוֹ שְׁמוּטָה וְדֵין אֲצִילֵיהּ פָּרִיךְ וְדֵין אַרְכּוּבֵיהּ תְּבִירָה, דֵּין אֲמַר לֵינָא בָּעֲיָא לְדֵין, וְדֵין אֲמַר לֵינָא בָּעֲיָא לְדֵין. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ, רַבִּי אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם נָאָה מְשֻׁבַּחַת הִיא, יָפֶה אָמַרְתָּ כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. אָמַר לָהּ לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, דְּבָעֵא אֲמַר שִׁירָה דְּלָא בָעֵא בָּכֵה, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְזַוְּגָן עַל כָּרְחָן שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּלָשׁוֹן זֶה הֵשִׁיבָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעשֶׂה סֻלָּמוֹת מַגְבִּיהַּ לָזֶה וּמַשְׁפִּיל לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. רַבִּי יוֹנָה בּוֹצְרִי פָּתַר קְרָיָא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּלָשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּלוּ, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּגְבָּהוּ, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּשְׁפָּלוּ (שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה, וּבְלָשׁוֹן זֶה הוּגְבָּהוּ (שמות ל, יג): זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר. וְרַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בְּאַהֲרֹן, בְּלָשׁוֹן זֶה הוּשְׁפַּל (שמות לב, כד): וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וּבְלָשׁוֹן זֶה הוּגְבַּהּ, זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו וגו'.