מדרש על שמות 40:24

פס'. מחוץ לפרכת העדות. מה תלמוד [לומר] לפי שנא' (שמות מ׳:כ״ד) וישם את המנורה באהל מועד ואיני יודע אם סמוכה לפרוכת ואם סמוכה לפתח האהל לפיכך הוצרך לומר מחוץ לפרכת העדות מלמד שהיא סמוכה לפרוכת יותר מן הפתח. העדות, עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. יערוך אותו אהרן. ובואתה תצוה אומר יערוך אותו אהרן ובניו, שלא יהא כהן א' נכנס בשבעה נרות ולא שבעה בשבעה נרות. מערב עד בקר. שיהו דולקין מערב עד בקר. ד"א מערב עד בקר שלא תהא להם עבודה מערב עד בקר אלא היא. לפני ה' תמיד. אף בשבת. חקת עולם לדורותיכם. לבית עולמים:

פס'. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות. יערוך את הנרות לפני ה'. שלא יתקן מבחוץ ויכניס. תמיד. כתוב כאן תמיד אחד אף בשבת ואחד תמיד אף בטומאה לפי שאין טומאה בצבור שהרי הציץ היה מרצה. ואחד למחתה. אם אינו ענין למנורה תניהו ענין למחתה. תאנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא מפני שנתחדשה בה דבר ופרשה זו נאמרה מהר סיני שנאמר (שמות כ״ז:כ׳) ואתה תצוה את בני ישראל ונשנית באהל מועד ללמדנו לפני ה' תמיד שלא יתקן מבחוץ ויכניס וללמדנו על המנורה הטהורה ושלא יסמכם בכלום דבר וללמדנו תמיד במחתה. אבל צריכין אנו לידע למה נסמכה פרשת הנרות למועדים ללמדך דברי רבותינו שאמרו הדלקת הנר בשבת מצוה. לפיכך נסמכה למצות שבתות ומועדי ה' ולפי שנא' (שמות מ׳:כ״ד) ואת המנורה (אל) [באהל מועד] נכח השלחן. סמך תיקון לחם הפנים למנורה:

מָה רָאָה הַמָּקוֹם לְצַוֹּתָן כָּךְ, אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֻׁלְּחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ פֵּרוּקָן בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת כַּעֲמִידָתָן בִּשְׁעַת חֲנָיוֹת. מַסָּעוֹת, מַה בִּשְׁעַת הֲקָמַת מִשְׁכָּן אָרוֹן תְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שמות מ, כא): וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כב): וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כד): וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹוֹרָה וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כו): וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כט): וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וגו'. אַף בִּשְׁעַת פְּרִיקָתָן אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחֲרָיו שֻׁלְחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה. (במדבר ד, טו): וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ, זֶה הָאָרוֹן, (במדבר ד, טו): וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֵלּוּ שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה וּשְׁנֵי מִזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶן, (במדבר ד, טו): בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, לֹא הָיוּ כֵן אֶלָּא בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת.