מדרש על שמות 5:12

תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר (שם שם ט). שהיה להם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלינו, אמר להם פרע אל ישעו בדברי שקר, אל יהו נשענים, ואל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושים, שנאמר ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר (שמות ה ו), אמר להם לא תאסיפון לתת תבן לעם וגו' (שם שם ז), אמר הקב"ה למחר אני מביא עליהם מכות, והן אומרים פרעה חוטא ואנחנו משלמים, כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה המצרי מכה אותו בזמן שרואה אותו בתוך שדהו, לפיכך ויפץ העם בכל ארץ מצרים וגו' (שם שם יב). ויבאו שוטרי בני ישראל (ויאמרו) [ויצעקו] אל פרעה וגו' (שם שם טו), מה השיבם נרפים אתם נרפים (שם שם יז).

בנטותי את ידי על מצרים. אין נטיית יד של גבורה אלא לזמן ארוך, וכה"א ועוד ידו נטויה (ישעי' ה כה), ידו נטה על הים (הרג) [הרגיז] ממלכות (שם כג יא) והכא, כמה זמן היתה ידו נטויה על מצרים, י"ב חדשי שנה, שנא' ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן (שמות ה יב), אימתי התבן מצוי בשדות, באייר, ובניסן הבא נגאלו, והני מילי דתבן מצוי בשדות באייר בארץ מצרים, משום דהיא חמה משאר ארצות:

פס'. ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים. תולש היה בקרקע ולהלן הוא אומר (שמות ה׳:י״ב) לקושש קש לתבן שהיו תולשים מן הקרקע ועושין תבן. איש. ושמו לא נזכר לפי שלא היה צריך. ר' יהודה בן בתירה אומר מן המעפילין היה שנא' ויעפלו לעלות אל ראש ההר. וימצאו איש מקושש עצים. מגיד שמינה משה שומרים ומצאו איש מקושש: