מדרש על שמות 6:23

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֵא, כַּנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא (קהלת ט, ב). שְׁלֹמֹה הָיָה מַבִּיט וְצוֹפֶה בְּכָל הַדּוֹרוֹת בַּצַּדִּיקִים וּבָרְשָׁעִים, וְרוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁמַּגִּיעִים לָרְשָׁעִים, מַגִּיעִים לַצַּדִּיקִים, וְאוֹמֵר: זֶה רָע בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת ט, ג), הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל. מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה (בראשית יח, יט). וְלָרָשָׁע, זֶה נִמְרֹד שֶׁהִמְרִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶה מֵת וְזֶה מֵת. הֲרֵי, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע. לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא. לַטּוֹב, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). וְלַטָּהוֹר, זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי (ש״א טז, יב). וְלַטָּמֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. דָּוִד בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּנְבוּכַדְנֶצַּר הֶחְרִיבוֹ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ. וְלַזֹּבֵחַ, זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִזְבַּח שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (מ״א ח, סג). וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, זֶה יְרָבְעָם שֶׁבִּטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲלוֹת לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם (מ״א יב, כח), זֶה מָלַךְ אַחַר זֶה. כַּטּוֹב, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). כַּחוֹטֵא, אֵלּוּ מְרַגְּלִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, חֲטָאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא). מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לָאָרֶץ, וּמְרַגְּלִים לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. כַּנִּשְׁבָּע, זֶה צִדְקִיָּה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׂבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים (דה״ב לו, יג). וְנִתְעַוְּרוּ עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר (מ״ב כה, ז). כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא, זֶה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם (שופטים טו, יב). וְנִתְעַוְּרוּ עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאחֲזוּהוּ פְּלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו (שם טז, כא). לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, זֶה רָע בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת ט, ג). דָּבָר אַחֵר, כַּטּוֹב כַּחוֹטֵא. כַּטּוֹב, אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. כַּחוֹטֵא, אוֹתָן שֶׁחָלְקוּ, קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁקָּרְבוּ כְּדֵי לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה וְנִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' (במדבר טז, לה). וּבָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם (ויקרא י, ב). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח קְרָא, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה (קהלת ב, ב), מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁשּׂוֹחֲקִים בְּבָתֵּי טַרְטֵיאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקָסֵיאוֹת שֶׁלָּהֶם. וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, מַה טִּיבָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִהְיוֹת עוֹשֶׂה שָׁם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. אָמַר רַב אַחָא, אָמַר שְׁלֹמֹה דְּבָרִים שֶׁשּׂוֹחֲקִין עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין הוֹלְלִים. כְּתִיב: לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב וְגוֹ' (דברים יז, טז). וּכְתִיב: וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְווֹת סוּסִים (מ״א ה, ו). וּכְתִיב: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים (דברים יז, יז). וּכְתִיב: וַיְהִי לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת נָשִׁים (מ״א יא, ג). וּכְתִיב: וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ מְאֹד (דברים יז, יז). וּכְתִיב: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים (מ״א י, כז), וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, הָיוּ אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת. תַּנֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁל זָהָב הָיוּ, דִּכְתִיב: אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה (דה״ב ט, כ). וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה הָעֲטָרָה הַזֹּאת בְּיָדְךָ, רֵד מִכִּסְּאֲךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ בִּדְמוּת שְׁלֹמֹה וְיָשַׁב עַל כִּסְּאוֹ. וְהָיָה שְׁלֹמֹה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בְּכָל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם (קהלת א, יב). וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתַּטֶּה וְאוֹמֵר אֲנִי קֹהֶלֶת. וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְּקָנֶה, וְנוֹתְנִין לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין לֶאֱכֹל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי (שם ב, י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קָנֶה בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קוֹדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קַו שְׂרַרְתֵיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה, הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת (שם א, ב). לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (שם ב, ב). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִיל, יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, יִשְּׂאוּ בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם (איוב כא, י-יג). כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ (שם פסוק טו). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה. חַיֵּיכֶם, אֲנִי מְאַבֵּד זִכְרְכֶם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְּקוּם וְגוֹ' (בראשית ז, כג). דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל הַסְּדוֹמִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְגוֹ', מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְגוֹ', נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹ', לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ (איוב כח, ה-ח). כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ נִשְׁכָּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ, מִיָּד פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר וְגוֹ' (שם פסוק ד). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה (קהלת ב, ב). חַיֵּיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגוֹ' (בראשית יט, כד). דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עִם אֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב, שֶׁרָאֲתָה אַרְבַּע שְׂמָחוֹת בְּיוֹם אֶחָד. רָאֲתָה יְבָמָהּ מֶלֶךְ, וּבַעֲלָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאָחִיהָ נָשִׂיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ סְגָנֵי כְּהֻנָּה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, יָצְאוּ שְׂרוּפִים. נֶהְפְּכָה שִׂמְחָתָהּ לְאֵבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

יעקב כמה שמח, ראה המלאכים עולים ויורדים ומביטים בו, והקב"ה עומד למעלה הימנו, שנאמר והנה ה' נצב עליו (שם כח יג), והלך אצל לבן והוליד בנים והעשיר, ובא בשלום, ובסוף לא המתינה שמחתו, אלא ותצא דינה (שם לד א), וכל אותו הענין, וכן לעבד נמכר יוסף (תהלי' קח יז), ומה אם יעקב הצדיק שאמר לו הקב"ה אני מתפאר בך, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), לא המתינה שמחתו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. יהושע הרג אחד ושלשים מלכים, וחלק את הארץ לישראל, ועמדה לו השמש והלבנה, ולא התמידה שמחתו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. עלי הכהן כמה שמחה היתה לו שהיה יושב על מזוזת היכל ה', והיה אב בית דין וכהן, ולא המתינה שמחתו, אלא נהרגו חפני ופנחס ונשבה ארון ה' בימיו, וכלתו היתה על המשבר ללדת ומתה, והוא נפל מעל הכסא ונשברה מפרקתו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. אלישבע בת עמינדב אשתו של אהרן, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב (שמות ו כג), ראה שמחה שהיה בידה, בעלה כהן גדול, ומשה אחי בעלה נביא ומלך, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון נשיא השבט, והוא המקריב ביום הראשון, ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו בניה להקריב ויצאה האש ושרפה אותם, לפיכך אמר החכם אמרתי להוללים אל תהולו:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ, וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן (תהלים עה, ה). מַהוּ אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ. לָמָּה, לְפִי שֶׁהוּא מַזְכִּיר כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם (שה״ש ז, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת (שופטים כא, כא). לְפִי שֶׁאֵין הַשִּׂמְחָה מַמְתֶּנֶת לָאָדָם. לֹא כָּל מִי שֶׁשָּׂמֵחַ הַיּוֹם שָׂמֵחַ לְמָחָר, וְלֹא כָּל מִי שֶׁמֵּצֵר הַיּוֹם מֵיצֵר לְמָחָר, לְפִי שֶׁאֵין הַשִּׂמְחָה מַמְתֶּנֶת לָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (קהלת ב, ב). רְצוֹנְךָ לֵידַע, שֶׁהֲרֵי שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִמְתִּינָה. אֵימָתַי, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, הָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם, יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו (תהלים קד, לא). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה וּמִשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו מְאֹד, וְצִוָּה לָאָדָם הָרִאשׁוֹן מִצְוָה קַלָּה וְלֹא קִיְּמָהּ. מִיָּד נָתַן לוֹ אַפּוֹפְּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (שם ג, יט). וְכִבְיָכוֹל לֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, וְאָמַר, לֹא בָּרָאתִי אֶת הַכֹּל אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָדָם, וְעַכְשָׁו הוּא מֵת, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לִי. וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ. אַבְרָהָם כַּמָּה שָׂמֵחַ. נִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם וְנִתְגַּדֵּל, הָרַג כַּמָּה מְלָכִים, וְהִקְנָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְנָתַן לוֹ בֵּן בְּזִקְנָתוֹ וּמָל אוֹתוֹ וְגִדְּלוֹ, וְלַסּוֹף נֶאֱמַר לוֹ: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ וְהַעֲלֵהוּ (בראשית כב, ב). וְעָשָׂה מַהֲלַךְ שְׁלֹשָה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (בראשית כב, ד). חָזַר בְּיוֹם אַחֵר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וְקָבַר לְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ, וּבִקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבָרוֹת וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְאַחַר כָּךְ קָפְצָה עָלָיו זִקְנָה. וּמָה אַבְרָהָם הַצַּדִּיק כָּךְ, הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. יִצְחָק לֹא הִמְתִּינָה שִׂמְחָתוֹ, נִמְלַט מִן הַחֶרֶב וּמִן אַנְשֵׁי גְּרָר, וְהוֹדִיעַ לָהֶם מִי הָיָה, וּבָאוּ הֵם אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וְגוֹ' (בראשית כו, כו), וְאָמְרוּ לוֹ: רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ (בראשית כו, כח). וְלֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, אֶלָּא וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וְתִכְהֶינָה עֵינָיו (בראשית כז, א). וּמַה יִּצְחָק שֶׁהָיָה עוֹלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ. הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. יַעֲקֹב בְּכוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), כַּמָּה שָׂמַח. רָאָה סֻלָּם וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמֶר אֲנִי ה' וְגוֹ' (בראשית כח, יב-יג). הָלַךְ אֵצֶל לָבָן, בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו, וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמַר (הושע יב, יג). וְעָבַד בְּלָבָן עֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ' (בראשית לא, מא). וּלְבַסּוֹף הֶעֱשִׁיר וְהוֹלִיד בָּנִים, וְחָזַר וּפָגַע בְּעֵשָׂו וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, וְשִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ. וְלֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, אֶלָּא וַתֵּצֵא דִּינָהּ בַּת לֵאָה, וַיַּרְא אוֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר (שם לד, א-ב). וּבָאת לוֹ צָרַת יוֹסֵף וְנִמְכַּר לְעֶבֶד. וּמַה יַּעֲקֹב הַצַּדִּיק כָּךְ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג), וְלֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ כְּתִיב: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ. וּכְתִיב: לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (קהלת ב, ב). יְהוֹשֻׁעַ כַּמָּה שָׂמַח הָרַג שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְהִנְחִיל לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ וְחִלֵּק, וְנָתְנוּ לוֹ כָּתֵף כָּל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו, וְאָמְרוּ לוֹ: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכָל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת (יהושע א, יח), מַה שֶּׁלֹּא זָכָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהִזְקִין וָמֵת בְּלֹא בָּנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אֶל תָּהֹלּוּ. וְעֵלִי הַכֹּהֵן כַּמָּה שִׂמְחָה שָׂמַח. הָיָה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל וְאַב בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵלִי הַכֹּהֵן יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה' (ש״א א, ט). וְעֵלִי הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל. יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ. עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה', שֶׁהָיָה אַב בֵּית דִּין. וְלֹא הִמְתִּין בְּשִׂמְחָתוֹ, אֶלָּא, וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחוֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת (שם ד, יח). וּמֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו חָפְנִי וּפִנְחָס. וּמָה עֵלִי הַצַּדִּיק כָּךְ, הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאֵין אָנוּ מוֹצְאִין אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה שְׂמָחוֹת לָרֹב כֶּאֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב (שמות ו, כג). שֶׁרָאֲתָה בַּעֲלָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה וְנָבִיא, וּמֹשֶׁה אֲחִי בַּעֲלָהּ מֶלֶךְ וְנָבִיא, וּבָנֶיהָ סְגָנֵי כְּהֻנָּה, וְאָחִיהָ נַחְשׁוֹן רֹאשׁ לְכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא הִמְתִּינָה בְּשִׂמְחָתָהּ, אֶלָּא נִכְנְסוּ שְׁנֵי בָנֶיהָ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וְתֹאכַל אוֹתָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (קהלת ב, ב). מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי בָּבֶל, שֶׁהָיָה מַשִּׂיא בְּנוֹ בָּרְבִיעִי שֶׁלּוֹ, וְעָשָׂה סְעוּדָה וּמִשְׁתֶּה לַחֲכָמִים. אָמַר לִבְנוֹ, עֲלֵה וַהֲבֵא לָנוּ חָבִית יַיִן פְּלוֹנִי מִן הָעֲלִיָּה. עָלָה לָעֲלִיָּה וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ בֵּין הֶחָבִיּוֹת וָמֵת. הִמְתִּין אָבִיו עִם הַמְּסֻבִּין וְשָׁהָה וְלֹא בָא. אָמַר אָבִיו, אֶעֱלֶה וְאֶרְאֶה מַה בְּנִי עוֹשֶׂה. עָלָה אָבִיו וּמְצָאוֹ מֻשְׁלָךְ בֵּין הֶחָבִיּוֹת מֵת. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ חָסִיד, הִמְתִּין בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁאָכְלוּ הָאוֹרְחִין וְשָׁתוּ כָּל צָרְכֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ, אָמַר לָהֶם: לֹא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים בָּאתֶם עַל בְּנִי, בֹּאוּ וּבָרְכוּ עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים. לֹא לְהַכְנִיס בְּנִי לַחֻפָּה בָּאתֶם, בֹּאוּ וְהַכְנִיסוּ אוֹתוֹ לִקְבוּרָה. אָמְרוּ, עַל רַבִּי זַכַּאי דְּכָבוּל, וּפָתְחוּ עָלָיו, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה (קהלת ב, ב).