מדרש על שמות 8:7

באהל מועד מחוץ לפרוכת (שמות כז כא), שלא יטעה אותך יצרך לומר צריך הוא אורה, ראה מה כתיב מחוץ לפרוכת וגו', לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת, אצל הארון, והיא נתונה מחוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך אורה, למה אמר לך, בשביל לזכותך למאור. ד"א בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, הוא נותן את המנורה משמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך, למה אמר לך, להאיר לך לעולם הבא, כשתבא חשיכה על אומות העולם, שנאמר כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישעיה ס ב).

רק ביאר תשארנה. ועדיין מחבלות את המצרים:

כיוצא בדבר אתה אומר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי (תהלים נ ז), כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), אמר ר' יוחנן ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו עטרות בראשיהן, ר' סימאי אמר פורפירן הלבישן, רב הונא מצפורין אמר זוניאות חגרן, ר' שמע' אמר כלי זיין נתנו להם, השם הגדול היה חקוק בהן, וכל זמן שהיה בידן לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהן, שנא' חרות על הלוחות (שם לב טז), מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, אמר ר' פנחס הכן בר חמא בשם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי [הגלילי], אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי, אני אומר לו אם בראתיך, על אומות העולם בראתיך, ולא על בני, למה שעשיתי אותם אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), לפיכך כשבא ליתן להם את הדברות אמר להם שמעו מה שאני אומר לכם, לכך נאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, ראה כאן אמר הקב"ה למשה אע"פ שעשיתי אותך אלהים, אני הוא אלהיך, ואין אתה אלהים אלא לפרעה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה.