וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
שמות רבה
ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך - ראה הקדוש ברוך הוא, מה עתיד פרעה הרשע לעשות ולהכביד העבודה על העם, מעת שילך בשליחותו וכדי שלא יטעה בדבר, הודיעו הקדוש ברוך הוא, כך וכך עתיד פרעה לעשות בזמן שתלך בשליחותי, כדי שלא ישיח דברים כלפי מעלה, ואף על פי כן הטיח דברים כלפי מעלה, ועליו נאמר (קהלת ז, ז): כי העושק יהולל חכם:
שמות רבה
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק - הדא הוא דכתיב: (קהלת ב, יב): ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה. על שלמה כיצד? כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה, ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר ( דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר: למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור! אמרו רבותינו: באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה', ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבון העולמים! לא כך אמרת: אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת, עד שתתבטל כל התורה כולה! אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל! ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה? שנאמר (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כי שרה שמה. והיכן חזר? (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון, יהושע. ושלמה, שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו (משלי ל, א): דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן. נאם הגבר לאיתיאל דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא אמר לו, אלא בשביל לא יסור לבבו (שם שם, שם): לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל מה כתיב ביה (מ"א יא, ד): ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: נוח לו לשלמה, שיהא גורף ביבין, שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו: ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות. אמר שלמה: מה שהייתי מחכים על דברי תורה, והייתי מראה לעצמי, שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו. למה? כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו, טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן, כי דינו דין אמת, וגזירותיו אמת, וכל דבריו בהשכל. וכן הוא אומר (משלי שם, ה): כל אמרת אלוה צרופה. ואומר (דניאל ד, יד): בגזירת עירין פתגמא. שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי. כיצד נאמר על משה? לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה, שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, והתחיל אומר: ה' למה הרעות לעם הזה. התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר, שאותה חכמה ודעת של משה, של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו, בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה. ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה':
שמות רבה
ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים - רבותינו זכרונם לברכה אמרו: לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים, אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו. ויצברו אותם חמרים חמרים, מלמד, שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים, ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. כאשר דבר ה' והיכן דבר? (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך: ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן. ויט אהרן את ידו במטהו למה הביא עליהם כנים? לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד, שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כיון שראו החרטומים, שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה, להוציא המכות: