וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
אוצר מדרשים
מנהסערה (איוב ל״ח א׳) למה נו״ן עקומה? לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר רבון העולמים שמא נתחלף לך בין איוב לאויב, שנאמר למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך, וכשנגלה אליו הקב״ה שנאמר ויען ה׳ את איוב מנהסערה אמר לו הקב״ה אני מונה שערותיו (מלשון סערה) של אדם ולא נתחלף לי בין נימא לנימא ונתחלף לי בין איוב לאויב?! ומה השיב איוב להקב״ה: מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע. אשם תרין בכל המקרא: אשם אשם לה׳ (ויקרא ה׳ י״ח) חסר וי״ו מפני שלא במזיד עשה זה אלא בשוגג, וכן הוא אומר תורה אחת יהיה לכם ולעושה בשגגה (במדבר ט״ו כ״ט), ואחד מלא דיחזקאל (כ״ה י״ב) עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום, מפני שעשו את הדבר הזה במזיד כדי להכעיס להקב״ה. ושמעו לקולך וגו׳ אלהי העבריים (שמות ג׳ י״ח) בב׳ יו"דין רמז לעשר מכות וזה שכתוב אחריו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו׳.
תנחומא בובר
אלהי העברים. (שם ה ג), אמרו משה ואהרן בשביל ששנינו את הלשון הקשה עלינו, חזרו ואמרו אלי העברים. ר"ש בן יוחי אומר התחיל לחרק בשיניו כנגדם ואמר נרפים אתם נרפים וגו' (שם שם יז).
שמות רבה
ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי - אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח): ושמעו לקולך, והוא אמר: והן לא יאמינו לי?! מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, ראה מה כתיב אחריו: ויאמר ה' אליו מזה בידך? ויאמר: מטה, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, שנאמר (שם ד, לא): ויאמן העם. בני מאמינים, שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה'. תפש משה מעשה הנחש, שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (שם ג, ה): כי יודע אלהים, כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות. ראה מה כתיב, ויאמר: השליכהו ארצה וישליכהו ארצה, ויהי לנחש. לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה. וינס משה מפניו מטרונה אמרה לרבי יוסי: אלהי גדול מאלהיך. אמר לה? למה? אמרה לו: בשעה שנגלה אלהיכם למשה בסנה, הסתיר פניו משה, אבל בשעה שראה את הנחש, שהוא אלהי, מיד וינס משה מפניו. אמר לה: תיפח עצמותה, בשעה שנגלה אלהינו בסנה, לא היה לו מקום לברוח, אנה היה בורח לשמים, או לים, או ליבשה, מה נאמר באלהינו (ירמיה כג, כד): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. אבל הנחש, שהוא אלהיך, כיון שאדם בורח ממנו שתים, או שלוש פסיעות, יכול להנצל ממנו, לכך כתיב: וינס משה מפניו. דבר אחר: למה נס? לפי שחטא בדבריו, שאלו לא חטא, לא היה נס, שאין נחש ממית, אלא החטא ממית, כמו שכתוב במעשה ר' חנינא בן דוסא. ויאמר ה' אל משה שלח נא ידך ואחוז בזנבו והרי אמרנו: למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך? אמר רבי אליעזר: לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר (יחזקאל כט, ג): התנים הגדול. ואמר ישעיה (כז, א): על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראית פרעה, שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך, הדא הוא דכתיב: שלח ידך ואחוז בזנבו למען יאמינו כי נראה אליך ה', לך עשה להם אות זה, כדי שיאמינו שאני נראה אליך: