מדרש על תהילים 103:2

ונשתייר מיהודה י״א רבוא ומבנימין שלש עשרה רבוא בירושלם ומלך חזקיהו עליהם. ועלה סנחריב מכוש על ירושלם פעם חמישית ועלו עמו י״א רבוא והפילו הקב"ה שם, שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש (מ״ב י״ט ל״ה). ולא נשתייר מהם אלא סנחריב ושני בניו ונבוכדנצר ונבוזראדן. והיתה מפלת סנחריב בשנת ארבע עשרה לחזקיהו, ומשלמה עד חזקיהו מאתים וששים שנה, ובתוך אלו השנים מלכו על ישראל שלשים מלכים, י״ד ממלכי בית דוד וט״ז מישראל, וממפלת סנחריב עד שעלה נבוכדנצר בימי יהויקים ק״ז שנים. בשנת ד׳ ליהויקים נחתם גזר דינם על יהודה ובנימין ועל מה שנשתייר מיהודה ומן הגלות, ועלה נבוכדנצר פעם ראשונה בימי יהויקים והגלה מיהודה ובנימין שלשת אלפים ועשרים ושלשה ומשאר שבטים שבעת אלפים גבורים. ומה היתה גבורתם והם אסורים בזיקים? אלא שהיו גבורי תורה, עליהם הוא אומר ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו (תהלים ק״ג ב׳) - זו גלות חמישית.

גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. אמר ישעיה (ישעיה נט יח) כעל גמולות כעל ישלם וגו'. כך הקב"ה משלם לרשעים לפי שהם גומלים ולצדיקים משלם להם כמעשיהם. משלם לרשעים (שם) חמה לצריו גמול לאויביו. ומשלם גמול לצדיקים וכן הוא אומר (תהלים עג א) אך טוב לישראל אלקים לברי לבב. וכן הוא אומר (ישעיה סג ז) אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. אין הקב"ה משלם כלום על חנם לא לרשעים ולא לצדיקים. הרעה הבאה על הרשעים לא הקב"ה מביאה עליהם. וכן הוא אומר (איכה ג לח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אלא הם גומלים לנפשם. וכן הוא אומר (ישעיה ג ט) הכרת פניהם ענתה בם. ומהו גומל לצדיקים חיים חנם. וכן הוא אומר (תהלים קג ב-ד) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. הסולח לכל עוניכי הגואל משחת חייכי. ולא אלה בלבד אלא הרבה צדקות הוא עושה שנאמר (שם ו) עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים. וכן הוא אומר (שם קטז ז) שובי נפשי למנוחיכי וגו'. ומה גמל לי כי חלצת נפשי ממות וגו'. וכן אמר דוד להקב"ה חיים את גומל לי גמול על עבדך אחיה וגו'. ומפני מה את גומל חיים לי מפני שאשמרה דברך. חיים היא התורה. וכן הוא אומר (משלי ד יג) נצרה כי היא חייך. לכך נאמר גמול על עבדך אחיה. אמר לו דוד רבונו של עולם רצונך שאשמור דבריך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואם אין אתה גולה את עיני מנין אני יודע. לכך נאמר גל עיני ואביטה וגו'. ואף על פי שעיני פתוחות איני יודע כלום. בוא וראה אף על פי שהיה שמואל נביא לא היה יודע כלום עד שגלה הקב"ה את אזנו שנאמר (שמואל-א ט טו) וה' גלה אזן שמואל וגו'. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ב מז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלקין ומרי מלכין וגלי רזין וגו'. וכן דניאל אמר (שם ל) ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי. ואומר (שם כב) והוא גלה עמיקתא ומסתרתא. וכן דוד אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ולמה (תהלים קלט ו) פליאה דעת ממני. פליאה זו התורה. וכן הכתוב אומר פלאות עדותיך. לכך נאמר נפלאות מתורתך. אוצרות היא התורה. וכן הכתוב אומר (משלי כא כ) אוצר נחמד וגו'. מטמוניות היא התורה. וכן אמר הכתוב (שם ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים וגו'. הרבה דלתות יש בה הרבה פתחים יש לה. וכן הוא אומר (שם ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. וכן אמר דוד פלאות היא התורה. אמר משה אינה נפלאות שנאמר (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך וגו'. לא נפלאת אלא ממך שלא עמלת בה. לכך נאמר נפלאות מתורתך: