מדרש על תהילים ל:12

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר הקב״ה למלאך הממונה על השינה בני בצרה והרשע אחשורוש ישן, לך תדוד שנתו, ירד ונדד שנתו וחבטו בקרקע כמה פעמים ואומר כפוי טובה! עשה טובה למי שעשה לך טובה, ויאמר המלך להביא את ספר הזכרונות, והיו עשרה בני המן סנקטורים למלך (עי׳ מדרש ילקוט שמעוני אסתר), וקראו בו כיון שבאו לזכות מרדכי דלגו בו ולא קראו אותו, פרחו האותיות ובאו וטורפות על פני אחשורוש, והיו התיבות נראות מאליהן, ואל תתמה על זה שהרי לעשות שלום בין שבט לשבט היה הגורל מדבר, דכתיב על פי הגורל (במדבר כ״ו נ״ז), ליתן חיים [לאומה שלימה] עאכו״כ. א״ר יהודה ב״ר אילעאי כל אותו הלילה היה אחשורוש רואה המן וחרבו שלופה בידו ומעביר עטרה מעל ראשו ומבקש להורגו, אתער ואמר דין חלמא הוא חזית, ויאמר המלך מי בחצר והמן בא וגו׳ ויאמר המלך קח את הלבוש וגו׳. אמר לו המן יש כמה מרדכי, א"ל היהודי, א"ל יש כמה יהודים ששמם מרדכי, אמר היושב בשער המלך, ואל תפל דבר ממנו, כיון שיצא התחיל ממעט בפסיעותיו, אמר בלבו שמא המלך יחזור, כיון דחזא דלא הדר ביה אמר ההוא מלכא שטיא הוא. א״ר לוי כיון שראה מרדכי המן בא והסוס בידו אמר דומה לי שהרשע בא להרגני, בא אצלו ואמר לו לבוש זה המלבוש של מלך ותרכב על סוסו כי כן צוה. באותה שעה פתח ואמר ארוממך ה׳ כי דליתני, שועתי אליך ותרפאני, ואמרו תלמידיו זמרו לה׳ חסידיו והודו לזכר קדשו, ואותו רשע אמר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ואסתר היתה אומרת אליך ה׳ אקרא ואל ה׳ אתחנן, מה בצע בדמי וגו׳, ישראל היו אומרים שמע ה׳ וחנני וגו׳, הפכת מספדי למחול לי וגו׳, (כל אלו פסוקים בתהילים ל׳:י״ב). ואח"כ אמר מרדכי: בתענית אני יושב ואיני יכול לעלות על הסוס, וגחין הרשע ראשו ודריך מרדכי על צוארו וסליק על הסוס, והרכיבו על שוקיא של שושן ואמר ככה יעשה וגו׳. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו׳ ויאמרו לו חכמיו. מאי שנא הכא דקאמר אוהביו ולהלן חכמיו, א"ר יוחנן לומר שכל המספר דבר חכמה אפילו מאו״ה נקרא חכם (מגילה ט״ז.). כתיב והמן נופל על המטה, נפל מבעי ליה, א״ל אלעזר שהפילו [מלאך] עליה ואמר [ווי מדברא ווי ממתא] הגם לכבוש את המלכה, מיד נתלה המן, וחמת המלך שככה. שתי שכיכות הללו למה? אחת למלכו של עולם ואחת לאחשורוש. דבר אחר אחת של אסתר ואחת של ושתי. וכשם שקלקל ובטל עצת המן כך יבטלו כל מחשבות שוטנינו וישיב גמולם בראשם.