כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצָּהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּעָקֵֽר׃ (ס)
משנת ארץ ישראל, מבוא
בכל הדרשות הללו הרשימה איננה דרושה לסוגיה כדי להוכיח טיעון כלשהו, שכן ההוכחה היא מאחד השמות. לאחר השם הראשון ברשימה הראשונה (חמת, רקת, כינרת) כל יתר הזיהויים אין להם כל תפקיד בסוגיה. הרשימה צוטטה משום שציטוט הפסוק הזכיר לעורך או ללומדים מקור אחר, פסוקים המתארים את נחלת אחד השבטים, פסוקים שהיו ידועים וחשובים עבורם באופן כללי. עד כאן לפנינו תרגומים או זיהויים תרגומיים לפסוקי התנ"ך. ברם, הדוגמה האחרונה מעניינת ביותר, משום שאין פסוק במקרא שלשם ועקרון מופיעות בו יחד. "עקרון תעקר" הוא אולי ציטוט מצפניה ב' ד, אך אולי רבי יצחק דרש רשימה אחרת, לא מקראית, של נחלת דן וערי הפלשתים הסמוכות לה. בהקשר כזה עשויות להיזכר יחדיו עקרון הפלשתית ו"לשם" שאליה נדדו בני דן. או אולי זו רשימה של ערים נוכריות? מכל מקום, מותר לשער שסדרות אלו נלקטו מחיבור אחר אשר אבד ובו זיהו בצורה שיטתית כל האתרים המופיעים בתיאור נחלות השבטים שבספר יהושע. אם אכן היה חיבור מעין זה הרי שהיה זה חיבור גאוגרפי־היסטורי מובהק אשר נכתב על ידי חכמים שהיו מעוניינים בלימוד הגאוגרפיה של המקרא כנושא העומד בפני עצמו, מעין החיבור הנוצרי של אווסביוס – ה"אונומסטיקון".