מוסר על איכה ד:ז

עוד שם מדרש, פרה, אלו ישראל (הושע ד, טז) כי כפרה סוררה סרה ישראל. אדומה, אלו ישראל, (איכה ד, ז) אדמו עצם מפנינים. תמימה, אלו ישראל, (שה"ש ה, ב) יונתי תמתי. אשר אין בה מום, אלו ישראל, (שם ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עליה עול, זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקדוש ברוך הוא. הנה זה המדרש כמעט סברא הפוכה ממדרש הראשון. עוד קשה, מה רומז אלו ישראל בכמה פעמים:

ואומרו דנהירו קדישא עילאה, מפני שהקשה לו כנוי זה. והדבר כי המדה הזאת נקראת ארץ, ונקראת אדמה. נקראת ארץ מלשון רצון, ומורה על קבלתה ממקור הרצון, ואז היא רצה לעשות רצון קונה. ונקראת אדמה כשהיא מושפעת ממקום הדין האדום. והואיל וכן הוא למה קוראה בשם המורה הדין ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ומן הראוי שתקרא בשם המורה על הרצון והרחמים בעת ההיא עת דודים. ולכן השיב כי אין הנרצה בשם אדמה הנה כי אם על הדרך הנאמר (איכה ד, ז) אדמו עצם מפנינים המורה על הזכות ועל הבהירות, כי אין בכל הגוונים בהיר ומבהיק כמוהו. וזהו שאמר דנהירו קדישא עילאה, והוא ענין נאה למתבונן בו ימצא קורת רוח בו במקומות רבים אשר ימצא בהם כנוי זה בהיותו מורה על הרחמים והרצון: