מוסר על אסתר ה:ב

וְהָעִנְיָן מְבֹאָר בְּזֹהַר בְּרֵאשִׁית, כִּי שְׁאָרֵי בְּנֵי אָדָם לֹא יָדְעִין רַק מַה שֶּׁעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת, שֶׁשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ הָמָן וַחֲבֵרָיו, מְבַקְּשִׁין לַעֲקֹר בֵּיצָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהוֹלְכִין וּמִתְגַבְּרִין וּמִתְחַדְּשִׁין בְּכָל יוֹם וָיוֹם גְּזֵרוֹת רָעוֹת חֲדָשׁוֹת, וּמָרְדֳּכַי יָדַע תֹּכֶן הַדָּבָר וּמְקוֹר כֹּחַ שֶׁל הַקְּלִפּוֹת, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים נַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים הָאֵלּוּ, הַחוֹטְאִים בְּנַפְשׁוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, שֶׁמָּרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וְהִתְבּוֹנֵן כִּי גְּבוּרַת יַד הַקְּלִפָּה מֵחֲמַת הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, עַד שֶׁהֻצְרַךְ מָרְדֳּכַי סִגּוּף גָּדוֹל וּזְעָקָה בַּתְּפִלָּה לְהַתִּישׁ כֹּחַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כְּתִיב: וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק וְגוֹ'. וְאֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת, אֲשֶׁר זָכְתָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, יָדְעָה גַּם כֵּן תֹּכֶן הַדָּבָר הַנִּזְכָּר, וְלָכֵן כְּתִיב בָּהּ: וַתַּעֲמֹד אֶסְתֵּר בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ וְגוֹ', וּפֵרֵשׁ הַזֹּהַר: אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל. וְהִרְבְּתָה אֶסְתֵּר בִּתְפִלָּה, עַד שֶׁעָלְתָה תְּפִלָּתָהּ לְמַעְלָה, לְמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, הַנִּקְרָא 'בָּתֵּי הַחֲצֵרוֹת'. וְהוּא הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁם מִתְנוֹצֵץ שֵׁם הֲוָיָה. וְזֶהוּ: וַתַּעֲמֹד אֶסְתֵּר בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ — מֶלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא כְּתִיב 'בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ'. וּכְתִיב בָּהּ: וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וּמָשַׁךְ אֵלֶיהָ חוּט שֶׁל חֶסֶד, שֶׁהוּא בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא לָהּ בִּלְחוֹדָהּ אוֹשִׁיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׁרְבִיט הַזָּהָב, אֶלָּא אֲפִלּוּ דְּמִתְחַבְּרִין בַּהֲדַהּ.