מוסר על במדבר ה:יח

וזהו סוד מילה ופריעה, כי אז מדמה הצורה ליוצרה, ונעשה האדם בצלם אלהים. כי כבר נודע הראש ששם משכן המוח והחיך והלשון, נגד ג' ראשונות החשובות כאחת. ושתי זרועות, כנגד זרועות עולם. וגוף וברית המעור שהיוא סיומא דגופא, כנגד תפארת ויסוד. והשוקיים, בסוד העמודים יכין ובועז נצח והוד. וצריך לחתוך את הערלה, ולא די בזה, כי מל ולא פרע כאילו לא מל (שבת קלז, ב). פירוש, כי כמו ששלימות הבנין בתחילת המחשבה היה בהתגלות כח המלכות להיות לראש פינה והיות חוט של חסד משוך אליה להיות שלום באר"ץ. כן אין אדם התחתון שלם עד שיגלה העטרה. וזהו מל ולא פרע כאלו לא מל, כי לא פרע ראש האשה ולא גילה כח המלכות לפעול בעולם השפל, והרי קצוץ בנטיעות:

בני, צאו וראו כמה מכוערת מדת הפריצות לנשים, שהנשים שהן פרוצות בשום דבר פריצות, אמרו חז"ל שיוצאת בלא כתובה, כגון האשה שיוצאת בשוק וראשה פרוע שהוא דבר פריצות, ולפיכך כתוב בסוטה (במדבר ה, יח) ופרע את ראש האשה. ואמרו חז"ל מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש. שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה מרגילין את האדם לידי הרהור ותאוה, שנאמר (יחזקאל טז, ז) שדים נכנו ושערך צמח, וכן האשה שטווה בשוק הוא דבר פריצות, מפני זרועותיה, ובני אדם רואין אותה, שמא יתאוה לה ותבא לידי עבירה. וכן האשה המשחקת עם הבחורים הוא דרך פריצות, וכן האשה שמקללת חמיה בפני בעלה הוא דרך פריצות וחציפות. וכן הקולנית, שמדברת בביתה ושכינותיה שומעות את כולה, וכן האשה שמשמעת את קולה על עסקי תשמיש המטה, כל אלו אמרו חז"ל שיוצאת בלא כתובה, מפני שנוהגות עצמן בפריצות.

אֲבָל הַאי שַׁעְתָּא אַקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל 'נַעֲשֶׂה' לְ'נִשְׁמָע' וְאִשְׁתַּכְּחוּ כֻּלָּן זַכָּאִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: כֻּלָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ. וְאִתְּמַר עֲלַיְהוּ: אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא? וְאֵשֶׁת חַיִל הִיא עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ. וְלָכֵן קָרָא הַזֹּהַר הַמִּנְחָה חֲדָשָׁה 'מִנְחַת קְנָאוֹת', וְלָכֵן נִקְרֵאת 'מִנְחָה חֲדָשָׁה', וְחִדּוּשָׁהּ — שֶׁנַּעֲשִׂין יִשְׂרָאֵל בְּרִיָּה חֲדָשָׁה בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה כְּאִשָּׁה סוֹטָה, דְּהִיא טְהוֹרָה, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זֶרַע, וּטְהוֹרָה הִיא — כָּךְ הֲוֵי יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִין אַחַר מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת.