במדבר ה:יח ציטוטים במקורות: צרור המור

וכן רמז בזה באומרו ונקה האיש מעון. כי זה רמז על החשוד. והאשה ההיא תשא את עונה. כמאמרם ז"ל שענתה אמן בגילוי הראש. לפי שאמר בה ופרע את ראש האשה. וכשהשביעו אותה כתיב וענתה האשה אמן אמן. ואמן הוא שם כאומרם גדול העונה אמן יותר מן המברך. כי המברך אינו אומר אלא שם של ה' והעונה אמן עולה צ"א כמנין יהו"ד אלהי"ם. ואחר שענתה אמן בגילוי הראש חטאה. ולכ"א והאשה ההיא תשא את עונה. ולכן יש להזהר שלא לענות אמן ולא לברך בגילוי הראש:

וי"א כי פרשת הסוטה היא רמז על החטא ע"ד המושכל. כי כשירא אדם שיצרו גובר עליו ונפשו הולכת אחר התאוות. ראוי לו להכניעו. וזהו איש איש כי תשטה אשתו. ומה תיקון יש לזה והביא האיש את אשתו אל הכהן. שזה רמז שילך אצל חכם שהוא ככהן וכמלאך ה'. והביא את קרבנה עליה. שצריך להתקרב אליו ולהגיד לו כל דבריו וכל עונותיו. והקריב אותה הכהן והעמידה לפני ה'. רמז שיקריב החכם לזה האיש וידבר על נפשו הדברים הראוים לו לעבודת השם. ולקח הכהן מים קדושים. זה רמז שצריך החכם להגיד לו ד"ת והמצוה שנקראת מים קדושים דכתיב הוי כל צמא לכו למים. ומן העפר יתן אל המים. זה רמז שיזכיר (בו) [לו] יום המיתה דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וזה על דרך שאמר רגזו יצריכם ואל תחטאו. אמרו בלבבכם שיעסקו בתורה. ואם לאו יזכור לו יום המיתה דכתיב ודומו סלה. והעמיד הכהן את האשה ופרע את ראש האשה. זה רמז שיבזהו אם לא ישמע לד"ת. וזהו וביד הכהן יהיו מי המרים. הם ד"ת המרים כגידים ולבסוף הם מתוקים מדבש. ואם לא ישמע ובאו בה המים המאררים למרים. כי אחר שלא שמע בד"ת ימות בנפש מרה. וכל הפרשה הולכת על זה הדרך: