מוסר על במדבר כג:י

דרש ר' אבהו, מאי דכתיב (במדבר כג, י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה כביכול יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, דכתיב (שם כד, ג) נאום הגבר שתום העין. והיינו דאמר ר' יוחנן, מאי דכתיב (בראשית ל, טז) וישכב עמה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייעו באותו מעשה, שנאמר (שם מט, יד) יששכר חמור גרם, חמור גרם לו ליששכר:

פרמשתו אמה וזרת, זה רומז לבחינת הוה, דהיינו ההשגחה פרטית שכפר בה פרעה. והנה רש"י פירש פרמשתו אמתו, והוא על דרך דכתיב (במדבר כג, י) מספר רובע ישראל, כמו שפירש רש"י על דבר זה ניסמית עינו של בלעם הרשע, איך שהשם יתברך משגיח אפילו על דבר זה דהיינו ריבעותיהן של ישראל. ועל זה אמר אמה, שרומז על המדידה והגבול. ואמר אצל ההשגחה אמה וזרת, אמה רצה לומר שיש להשגחתו גבול. ואח"כ פירש עד היכן מגיע גבול ההשגחה. וזרת, על דרך שנאמר (ישעיה מ, יב) שמים בזרת תכן, והוא כמאמר כל הכופרים (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לבחירתם:

נחזור לענין, על כן הוצרכו הברכות להיותן ע"י בלעם המקולל, כדי שיצאו דרך קללה לנקותם מכל חטא, ואח"כ יתהפכו לברכה. כי מצד שורש נבואתו שם למעלה הברכה, כי באומות בלעם קם כמ"ש למעלה. ועל זה רמז בלעם (במדבר כג, י) ותהי אחריתי כמוהו, כלומר כי בראשיתי שהוא שורש נבואתי היא במקום קדוש כמוהו. אמנם האחרית שהוא ההמשך סטרא דמסאבא, אינו כמותו, כי ישראל קדושים, ועל זה התפלל שיהא כמוהו: