מוסר על במדבר כד:ב

ולכן עלינו לעורר בתשובה למאוד ולא להמתין עד ימי זקנה ומי יודע אם יהיה סיפוק בידינו לתשובה וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר כלל וביחוד בימים אלו ימי חפץ ומסוגלים לתשובה כי כבר אמרתי כי בימים אלו היה ענין בלק ובלעם כי מלחמות סיחון ועוג היה באלול כמבואר במדרש (ילק"ש ח"א תשס"ה) ולכך קרא לבלעם כי בימים אלו חשב בו יהיה נזכר חטא אדם הראשון וכדומה ותהיה סיבה לעורר חימה ושתחול הקללה אבל הקב"ה הפר עצתו ולא כעס בכל ימים אלו וזהו ע"י שופר שנהפך לרחמים ואינו כועס בכל ימים אלו והושם לחוק שבימים אלו אין הקב"ה כועס כלל ולכך ימים אלו מסוגלים לשוב וזהו שצעק בלעם איך אקללם לא הביט און ביעקב וכו' ותרועת מלך בו (במדבר כג כא) כי ע"י התרועה מהפכים הרוגז לרחמים ובאמת אצלינו בעו"ה קרה עצת בלעם שאמר לבלק איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים (במדבר כד יד) והיינו אחרית יו"ט שהוא שמחת תורה שאז בעו"ה השטן שולט ונעשית כמעט עצת בלעם בעו"ה שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה ואמת כי תודה לאל בקהלתי פה אין פרצה זו כלל ח"ו אבל מעי המו על שאר מקומות כאשר שמעתי שמתנהגים בדברי שטות כאלה ומאבדים הטובה שזכו בימים הנוראים האלו ובאמת שימים האלו הם ימי חפץ ומסוגלים לתשובה אבל צריך להיות בתכלית השמירה שלא יהיו ח"ו חוזרים לאיתנם וגם הברכות שבירך ה' בימים אלו לישראל כמו שאמרן בלעם חוזרות כי כאשר ישראל חוזרים מן התשובה אף הברכות חוזרות ועיקר אהבת ה' בבית הכנסת ובית המדרש (פסחים קיא ע"ב) כי הקדוש ברוך הוא שומע קול ולכך אמרו (ב"ב יז) אהבתי כי ישמע ה' קולי אימת אני אהובה בזמן ששומע קולי וכי אז מעורר אהבה בתפלה רצויה בתורה ואז כל אומות לא יוכלו לכבות אהבה כמ"ש מים רבים לא יוכלו וכו' ואמרו במדרש (מדרש תהילים ו') אע"פ שנאמר את אשר יאהב ה' יוכיח נא אל באפך תוכיחני והוא כי יש להבין מה בכך שלא כעס בימי בלעם בממ"נ אם חייבים ישראל ח"ו כליון מה בכך שלא יכעס וכי משיא פנים בדין ואם לא נתחייבו מה בכך שיכעס וכי ח"ו אל דעות משפט אבל הענין כך כי באמת ישראל במדבר היו טהורי לבב כמ"ש הזוהר (ח"ג כב) דלא יהיה כדרא דא עד ביאת משיח כי בכל ארבעים שנה קהל גדול כזה לא מצאנו בו רק ד' חטאים ואף הם כפי שכתבו המפרשים לא היו כ"כ חטאים ויש בהם רוב מהתנצלות רק בערכם היה נחשב לחטא גדול וחטאת מרי וגם באלו לא התמהמהו ותיכף נתחרטו עליהם ותשובה כזו תיכף קודם שיעלה באשו ונשרשה מועילה למאוד כאשר אמרתי מקדם סירכא בת יומא לאו שמיה סירכא ולכך בלעם שביקש למצוא להם עון כדי לקללם בעבורם ולמצוא עונם לשנוא אותם לקב"ה כי לא חפץ רשע הוא ביקש ולא מצא ואף הוא מלאך רע בע"כ יענה ויאמר לא הביט און ביעקב וכו' אבל בעבור מרגלים נענשו שהיו צריכים להתעכב ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס תיכף לארץ ישראל וא"כ כמה מצות עשה שבטלו עי"כ כל מצות התלויות בארץ וגלל כן (סוטה יד) נתאוה משה לכנס לארץ ישראל לקיימן וא"כ ישראל ע"י חטאם נתעכבו מבלי לכנס לשם וגרמו שנתבטלו מהם כמה מעשים בקיום מצות עשה וזה יש להם לעונש ובדיני דגרמי ובפרט עם צדיקים כמותם הקב"ה מדקדק כחוט השערה וזהו (במדבר כד ב) וישת אל המדבר פניו כי חשב בזה שנתעכבו במדבר וגרמו לביטול הנ"ל יהיה להם לקטרוג ולעורר מדנים ומקום קפידא אבל ידוע מ"ש בגמרא דמנחות (דף מא) בביטול מצות עשה כגון שאין לובש בגד החייב בציצית וכמו כן אין בונה בית להפטר ממזוזה וכדומה על ביטול עשה אין הקב"ה מעניש רק בעידן ריתחא ולכך בלעם חשב בעת כעס ה' אז ישים ה' אל מדבר פניו לערער שבטלו מצות עשה מבלי יכנסו לארץ ישראל כנ"ל ובעידן ריתחא יש מקום לענוש אותם וא"כ תחול קללתו אבל מה עשה הקב"ה לא כעס בימים אלו וא"כ אין כאן מקום לענוש על ביטול עשה באופן הזה ולכך צווח בלעם לא זעם ה' ועון גמור לא הביט ביעקב וע"כ אין כאן מקום לקלל והנה יסורין של אהבה הם למרק עון כנודע ואמרו (ברכות ה) שצריך שלא יהיה בהן ביטול תפלה ותורה אבל לא ימלט שע"י יסורים כאלה יתבטל משאר מצות עשה שאין יכול לקיים ביקור חולים היותו אסור בביתו ולברך ברכת המזון היותו בלתי ראוי לאכול וכהנה רבות מצות עשה ואם יש בו יסורים שנעשה עני וביתו ריקם א"כ אי אפשר לו לקיים צדקה וזהו הכל ע"י סיבת חטאו וא"כ יש כאן מקום קפידא של בלעם הנ"ל כי ע"י סיבתו וגרם שלו נתבטלו קיומן של מצות עשה והאשמה בראשו ובפרט לצדיק שיש בו יסורים כאלה הקב"ה מדקדק ולכך אמר כתבת את אשר יאהב ה' יוכיח נא אל באפך תוכיחני כי אז תעניש על ביטול מצות עשה ומי יצדק לפניך רק תוכיחנו שלא באפך ואז לא תענוש כלל כנ"ל ולכן בימים אלו ימי רצון לה' מחויבים אנחנו להתפלל ולשוב אל ה' מקירות לבבנו ואז יפן ה' לקולנו לחוק אותנו בספר חיים טובים ותחדש כנשר נעורנו ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר:

הנה אלה השני לאמור המיותרים כוונה אחת להם, להורות שהדיבור הוא בכפל מורה על הנגלה ועל הנסתר. בריש הפרשה (במדבר כה, י-יב) וידבר ה' אל משה לאמור כו'. לכן אמור כו'. האחד הוא כפשוטו לפרסם מעלת פינחס. והשני להודיע מעלת הנסתר מפינחס שהוא אליהו הנביא. והוא מרומז בפסוק (שם יג) תחת אשר קנא לאלהיו, אותיות לאליה"ו, כי קנא ג"כ קנאת ה' צבאות בעובדי הבעל ועשה מעשה מפורסם בקרב כל ישראל כמו שעשה פינחס ופינחס הוא אליה, כי בשמו של אלי' הם ב' שמות א"ל י"ה, ובכאן תקנם פינחס, כי נתקן שם אל שפגמו ישראל בעבודת פעור שנאמר (במדבר כה, ב) וישתחוו לאלהיהן. וכתיב (שמות לד, יד) לא תשתחוה לאל אחר. ובמעשה דפינחס נתקן. אח"כ נעשה פגם באיש ואשה שהיו גדולים וחשובים, דהיינו נשיא מישראל ובת מלך, ונודע (סוטה) כי באיש אות י', ובאשה אות ה"א, ואיש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם ואלו קלקלו. זהו שאמר (במדבר כה, יד) ושם איש, ושם האשה (שם טו), כלומר תדקדק בשם דהיינו שם י"ה. על כן אח"כ במנין ישראל העדה השלימה נחתם שם י"ה החנוכי הפלואי כמו שכתב רש"י (במדבר כו, ה) שבטי י"ה עדות לישראל. על כן ו' דשלום קטיעא, כי שלום רומז למשיח, וכך כתב בעל הטורים שלום בגימטריא זה"ו משי"ח. ואליהו הוא המבשר, וקטנות ו' מורה כשלא תחשוב ו' של אליה אז הוא ב' שמות אלו א"ל י"ה. והנה כתיב (שמות ו, כה) ואלעזר לקח מבנות פוטיאל, והשבטים היו מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה כו', אבל החתימה היא אל מן אליה, ואז פוטי חוזר לטוב ורומז על יוסף שפטפט ביצרו ושמר ברית קודש. כן עתה פינחס קינא בפגם הברית שפגם הנשיא. לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכתב בתרגום יונתן, שנעשה מלאך קיימא ועתיד לבשרא כו'. וכתיב (מלאכי ב, ה) בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכתיב (שם ו-ז) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. וזה הפסוק רומז על פנחס, כי פנחס הוא מלאך כמו שאמרו רז"ל על פסוק ותצפנו (ילקוט יהושע רמז ח). והוא השיב רבים מעון בזה המעשה שעשה, על כן אמר תורת אמת היתה בפיהו. כי ענין אמת הוא חיזוק הדת, ולא על עצמו יצא, אלא על הכלל כולו שצריך להוכיח את רבים ולהשיבם מעון, וזהו נקראת אמת, כי אמת מורה דברי אמיתיי נצחיי: