וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃
אור המאיר
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים וישא משלו ויאמר וכו' מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. וצריך הבנה וכי בשביל שנשא הרשע את עיניו וראה ישראל שוכן לשבטיו נחה עליו רוח אלקים וגם מה שייך לכאן ברכת מה טובו. אמנם להורות בא הכתוב עבודת בנ"י להשלים את נפשם לאלהים בתורה ועבודה ונודע היות ב' בחי' בעבודת הבורא ב"ה בחי' אח' המתמידים בלימוד תורתם ותפלתם ועובדים אותו בשעת לימוד תורה ותפלה ועשיות מצותם וכאשר ממקום קדוש יהלכו לעשות צרכי הגוף שאי אפשר זולתם כגון אכילה ושתיה ושינה וכדומה שבהכרח צריך כל אדם לנהוג בהם לקיום הגוף משם יפרד את פנימיות מחשבתו מדביקות רוממות אלהותו כי נבער מדעת קונו ואין לו התפשטות השכל להשכיל ולהבין שגם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת גבוה כמו עם תורה ותפלה כי גם אלו המדריגות הגם שהם נמוכים וגשמיים יש בהם אותיות התורה והתלבשות אלהות הרומזים לו סודות נפלאות ונוראים שצריך לעבוד את הקב"ה עמהם וידע נאמנה שהכל בחכמה עשה הבורא בעולמו להשיג העליון מתחתון ואם נבער מדעת לעשות מעשהו בלא דעת אזי תורתו וגם תפלתו תועבה ותועלתו מעט מן המעט ונכרי' עבודתו לאכול כבהמה ולשתות ג"כ כבהמה וכן שאר צרכיותיו הבהמיות אם אינו מכניס השכל בהם לעשות בתחתון ולרמוז בעליון א"כ מותר האדם מן הבהמה אין שלא זרו ג"כ מתאותם ורודפים למלאת כריסם ולהיות שכל א' מישראל מוכרח לנהוג אלו המדריגות המוכרחים ואין להם התפשטות הדעת לעבוד גם שם את בוראם לכן אין זה המובחר שבעבודה אפי' כשעובד את הבורא בשעת לימוד תורה ותפלה ומעשה המצות כיון שמוכרח לנהוג עובדותיו הגשמיים ושם יש מקום שיפול הנופל לעשות מעשהו זר נכריה עבודתו וסוג ב' בעבודת האלהים אנשי שכל שיש להם התפשטות הדעת ולבם נכון עמם לעבוד עבודתם אפי' לעת האוכל משלימים ומתמימים נפשם ופרטי תענוגות בני אדם מכניסים לשם החכמה והמדע לבלתי ירים ראש ורגל לעשות פעולה גדולה וקטנה אם לא שבוחן תחלה טרם עשות שוקל בפלס מאזני שכלו שיגיע צד הנאה לבורא עולם להשיג שגם שם יש מקום להשראות אלהות וכמו שמצינו בנעים זמירות דוד המלך עליו השלום נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי שזה אחת מהנה תענוגות בני אדם אם אעלה על ערש יצועי שזה גם כן תענוג אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה מונה והולך פרטי תענוגי בני אדם שבלתי אפשרי זולתם גם מזה מנעתי א"ע לבלתי עשותם עד אמצא תחלה מקום לה' כלומר גם באלו המדריגות צריך להמציא מקום להשראות אלהות שיגיע אליו ית' צד הנאה מפרטי התענוגים שלא נבראו לתוהו ולהבל ונתפשטו אורות בהירים ורמים ממקום קדוש יהלכו ונתלבשו במדריגות התחתונים והנמוכים כ"א שיקחו מהם רמיזא דחכמתא להשיג במושכלות מקו' שורשם ומקורם של תענוגים אלו אשר בודאי לכולם יש להם מקו' מוצא בחכמה עליונה וככה נתפשטו להנבראים ולזה גמר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער הכוונה שמענוה לשון הבנה שמע כלומר הבן הבנתי את המדריגות בחי' תענוגים אלו באפרתה במקום חשיבות היינו מקום מוצאה בשורשם שנמשכו מאורות עליונים גבוהים ורמים אך מצאנוה בשדי יער עתה מציאות שלה מצינו אותה בהלבשה גשמיות מדריגות תחתונים ונמוכים הכינוי בשם שדי יער שאין עושה פירות ככה מי שנבער מדעת ואין תבונה בו מדמה בנפשו כאלו אין כאן אותיות התורה ונ"ק המלובשים לצורך גבוה כמוזכר לנו מהות הענין כמה פעמים ודוד המלך אמר על בחינתו המעולה ושבח נפשו שכחו יפה למצוא התלבשות אלהות אפי' בשדי יער כנזכר מצאנוה בשדי יער המורה מדריגות נמוכים כאכילה ושתיה ושינה ומו"מ ומלבושים נאים ודירה נאה וכדומה בכולם מצאתי מקום לה' ב"ה וזאת עיקר תורת האדם לקנות בעצמו מעלה הגבוה והרמה בעבודת הבורא להיות מסוג ב' המבואר אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך הקב"ה לבלתי ירפו א"ע מדביקות אל הן בתורה ובתפלה או בעוסקיהם מצרכי גופם הכל שוה בעיניהם לדבק פנימיות מחשבתם לבורא עולם וזה עיקר עצם תענוגו ית' בבריאות עולמו שצפה לשמות לקראת הפקחים שיעלו ויגביהו מדריגות התחתונים לשורשם ויחברו חכמה תתאה לחכמה עלאה וכמוזכר לנו פ"ה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב בהקדם מאמר התיקונים ע"פ ויבא יעקב שלם וביאר שלם עם אות יו"ד הגם שכוונתו עמוק עמוק עכ"ז נראה רמז בדבריו הקדושים כי שם יעקב בשלימות מורה היות התחברות אות יו"ד הרומז לחכמה אל בחי' עקב מורה מדריגת התחתונים ונמוכים בחי' עקב סופא דכל דרגין וכלפי דברים הנאמרים אישים המשכילים שכחם יפה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה היינו שמכניסים החכמה והמדע לפרטי עובדותיהם הגשמים הן המה הנקראים בשם יעקב מורה התחברות שתי אלה החכמה עם עקב לאפוקי הנבערים מדעת ואין להם חלק בבינה לעשות מעשיהם זר כבהמה רק שלא יהיו זרים מתאות לבם ומאת ה' שכוח לוח לבם עליהם ועל כיוצא בהם נאמר בתיקונים כדין פרח יו"ד מניה ואשתאר עקב וכדין אתקיים ואתה תשופנו עקב הכוונה בהיות נשאר שקוע עם ראשו ורובו במדריגות התחתונים ואות יו"ד המורה לחכמה פרח משם היינו שלא הכניס לשם החכמה והמדע לעשות בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה כ"א מעשהו בהם כבהמה הרדופה למלאות תאותה הבהמיות ידוע תדע שהנחש הוא היצר הרע מצויה לשם וזהו ואתה תשופנו עקב דייקא כשנשאר בבחי' עקב אז יש מקום ליצה"ר לנשוף ח"ו ואם נפשך לדעת במה נאות לבוא למדריגה גבוה לחבר היו"ד אל עקב כי לכאורה קשה המעשה אשר יפשה האדם וחי בהם להיות מורכב מד' יסודות גשמיים בגוף חומר ועכור לזה ישים רוחו ונפשו שהכל כל יכול באמצעות התורה שחצבה עמודיה שבעה ובאורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא יש אותיות התורה בכל דבר הבא לכלל בריאה ואורייתא מחכמה נפקית המלמדת לאדם דעת בינה ושכל איך לחבר היו"ד אל בחי' עקב כי בחכמה אתברירא יכול האדם לברר ניצוצין הקדושים המלובשים בכללות המדריגות שהן המה זי"ה שעמהם נבנה העולם ומלואה וע"י שבעה עמודים שבתורה יקנה שלימות לנפשו לבלתי עשות פרטי מעשיו זולת תורתינו הקדושה המורה דרך אשר ישכון אור לעשות הכל ע"פ התורה ומה שחסור לנפשו אחת מהנה המדות המוטל עליו לתקנם באמצעות כשרון פעולותיו אזי יראה הרואה למצוא תרופה לחסרונו ללמוד בעמוד התורה המדבר מזאת המדה שחסור לנפשו אם ממדות האהבה ילמוד עמוד האהבה עד שיקנה בקרבו שלימות עבותות האהבה לבורא עולם ואם חסור מדות יראה ילמוד עמוד היראה עד שיקנה בלבו לירא את אלהים וכדומה ואם יעשה כן כחו יפה אל כל מקום בואו לעסוק עבודתו ואפי' הגשמיים יקשר הכל לשורש ומקור ומעלה אותיות התורה למקומה הרמה אשר היה שם אהלה מתחלה ומעתה תאיר עיניך להבין במקרא תורה צוה לנו משה ירצה התורה שחיבר לנו משה רבינו מורשה קהלת יעקב כלומר מוריש לנו עם קדוש ישראל לדעת הדרך אשר ישכון אור לקהל ולחבר יו"ד אל עקב באמצעות התורה כמבואר ועיין בדרוש שבועות שם הרחבנו ביאור פ"ה בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ע"ד מאמרם ז"ל למה נקרא הר סיני שירדה שנאה לא"ה כמו כן אם אנחנו בני ישראל מוציאים דבור לפני אלהים בתורה ותפלה בדחילו ורחימו ועושין רושם למעלה גורמים ג"כ שיורד שנאה לא"ה מול זה רומז מדבר סיני דיבור קדוש שירדה מחמתו שנאה לא"ה מול זה רומז הכתוב ביום השלישי וגו' ביום הזה באו לכלל דבורים רמים ונשואים אשר על ידיהם ירדה שנאה לא"ה ויסעו מרפידים כלומר אלו הדבורים מתורה נסעו מרפוי ידים שהם אברהם ויצחק תרין דרועין חו"ג לא יכלה התורה להנתן ולהתגלות על ידיהם בסיבת רפיון ידיהם ממגע נכרים עשו וישמעאל כ"א ע"י יעקב שמטתו שלימה והוא נקרא יום השלישי אשר נודע מדות משה ויעקב שוים משה מלגאו ויעקב מלבר והוא הוריד עוז מבטחה לישראל ויחן שם ישראל נגד ההר ואיתא במדרש ישראל סבא כי אנחנו כולנו איש אחד נחנו כללות קומת יעקב אבינו מקובצים מפרטי חלקי בחינותיו כנזכר לנו כ"פ בפרשיות הקודמת וכשאנו מזככים את עצמינו בזכות ובהירות ומקיימים כללות התורה קונים שם טוב העולה על גביהן להקרא בשם ישראל סבא דהיינו מדתו העליונה נאסף ונקבץ בכללות כל ישראל ולכן תמצא שאנחנו נקראים עדת יעקב לכוונה הנזכר כי עדת משמעו לשון אסיפה וכניסה כמו עדת דבורים וכן עדת יעקב אסיפה של יעקב דלעילא המקובצים בפרטי חלקיו וחז"ל נתעוררו יעקב אבינו לא מת ופריך בגמרא וכי בכדי חנטו חנטייא כו' ותירץ מקרא אני דורש וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ולכאורה עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו חנטייא וכלפי דברינו יתפרש שפיר יעקב אבינו לא מת כלומר בחי' מדתו לא נפסקת כ"א נאסף אל עמיו פרטי חלקיו נאספים ונקבצים בכללות עם ישראל וכלם בכלל המה קומה שלימה של יעקב אבינו כאמור והמקשין לא הבין הכוונה ופריך וכי בכדי חנטו חנטייא לזה בא התירוץ באמת גופו הקדוש והפשוט חנטו כפשוטו של התורה אשר אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמנם מקרא אני דורש להבין פנימיות הדבר אשר מדתו הקדושה והבהירה שנעשה מרכבה אליה אינה נפסקת עולמית כ"א ויאסף על עמיו כל זמן שהולכים בתורה ועבודה לעשות כמעשהו כל או"א לערך בחינתו המקובץ בו ובהאספם יחד נקראים יעקב שלם ונלמד ממקרא וזרעך מארץ שבים וגו' מה זרעו בחיים הכוונה שמקשרים א"ע לחי החיים עם פרטי מעשיהם דבוקים וחבוקים בשמו יתברך אף הוא בחיים בחינתו הכללי בחיים בכלליות כל ישראל הן המה יעקב שלם וזה כוונת המדרש ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא כיון שהכינו בני ישראל בקדושה וטהרה במלא קומתם לקבלת התורה ממילא נאסף בכללותם ישראל סבא ונעשה בחי' קומה שלימה וזה עיקר החניה של ישראל דלעילא כשנאסף אל עמיו. ועתה נחזור לענין וישא בלעם את עיניו נשא בחי' עיניו להסתכל כלפי מעלת עם קדוש ישראל מקום חיותם וחזקם מאין קנו שלימותם וירא את ישראל שוכן לשבטיו מוסב על ישראל דלעילא שוכן בכללותם שטהרו וזככו מלא קומתם כל אחד ואחד מהם עד שנעשה קומה שלימה ישראל סבא השוכן בקרבם כללות ישראל ותהי עליו רוח אלהים ופירש"י עלה בלבו שלא יקללם הכוונה כיון שקשטו קומתם בזכות גדול בהכנה רבה לקבלת התורה הישנה תמיד בכל דור ודור ובכל זמן כמאז כן עתה אימתי שישראל משלימים ומתמימים א"ע לנקות קומתם ממגע נכרי ויחן שם ישראל בקרבם הנאסף בכללותם ונעשה יעקב שלם והיו"ד לא פרח ואז נתקיים בהם כי לא נחש ביעקב כלומר בהיותם יעקב שלם עם אות יו"ד אז אין הנחש הוא היצה"ר העומד לשטן להם תמיד מדור לדור עד גאולה אחרונה אין לו אחיזה בהם לעמוד על ימינם לשטנם והכלל זה תולה בזה כשזה קם זה נופל ואין כחו יפה לקללם ומעתה תחזה ותשכיל לדעת כיון שנשא עיניו להסתכל אשר ישראל דלעילא שוכן לשבטיו כמבואר זה הגורמת ותהי עליו רוח אלהים מדת הגבורה לשבר רוחו ואתרפי האי סט"א וזה שהעמיקו רש"י עלה בלבו שלא יקללם בודאי עלה בלבו כיון שנתרפי ונשבר רוחו בקרבו וסיפור תורתינו הקדושה ישנה תמיד בעבר והוה ועתיד כמבואר ודוק היטיב: נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כלפי דברים הנאמרים באמת להיותו בלעם דעת הטומאה היפך מדת משה דעת הקדושה כחו יפה לדעת כל זאת שישראל שוכן לשבטיו והן המה יעקב שלם שחברו היו"ד אל עקב ואין לנחש חלק ביעקב בחכמה אין הנחש מצויה לשם ואדרבה כשזה קם זה נופל למטה לנוקבא דתהומא רבא וזהו נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה ולא בשם העצם הוי"ה ב"ה כי חלק ה' עמו ישראל ולא א"ה וגם משם שדי רק מחזה שדי יחזה כ"ז מורה פחיתת ערכו אמנם להיותו נביא א"ה כמאמרם ז"ל אבל בא"ה קם ומנו בלעם הבין כל זאת אשר בסיבת עם קדוש ישראל שקדשו וטהרו וניקו א"ע ממום מגע הנכרים זה הגורמ' נפילתו לנודה"ר ולזה הביא רש"י מדרש חז"ל כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונפל על פניו כלומר הבטחה שהבטיח ואתה תשופנו עקב וכיון שחברו וקשרו היו"ד אל עקב ונעשו יעקב שלם אין בו כח ודאי לעמוד על רגליו מוסב על בחי' עקבי' שא"ל ואתה תשופנו עקב ופיו ענה בו לומר מה טובו אוהליך יעקב זה הגורמת סבת נפילתו ואינו יכול להם להיות טובו אוהליך יעקב שכללותם נעשו אהל ליעקב אבינו כנזכ' ואז אין לנחש אחיזה ביעקב משכנותיך ישראל ג"כ הכוונה הנז' שנעשו משכן לישראל סבא אשר כל העדה כולם קדושים ובתוכם השראת הקדושה וישראל דלעילא נאסף על עמיו ואז טוב להם בזה ובבא ודוק:
מאור ושמש
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים. ופירש"י ז"ל וישא בלעם את עיניו בקש להכניס בהם עין רעה כו' שוכן לשבטיו ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין ראה שאין פתחיהן מתכוונים זה כנגד זה ותהי עליו רוח אלקים פי' בזו"הק עליו על ישראל שרתה השכינה שלא יוכל לקללם. ונראה בדרך פשוט שהוא מדה כנגד מדה לפי שהם שמרו א"ע לבלתי להסתכל כ"א בפתחו של חבירו לראות בעסקיו כדי שלא יכניס בו עין הרע לזאת מדה כנגד מדה הגין עליהם הש"ית ברחמיו לבל ישלט בהם ג"כ עין הרע מבלעם הרשע ימ"ש. גם י"ל הכוונה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה דהנה הכלל הוא שכל צדיק יאחז דרכו והלוכו בקדושה ופתח לו פתח לעצמו ולא לעשות מצות אנשים מלומדה דהיינו לפי שראה רבו כך עשה או חביריו עושים כן גם הוא יעשה כמעשיהם ותנועותיהם לא כן הדרך כ"א כל אחד יפתח לו פתח ושערי קדושה בפני עצמו וזהו ראה שאין פתחיהן מכונים זה כנגד זה היינו שלא הסתכל אחד לילך בפתח שפתח חבירו בקדושה כ"א כל אחד הלך בפתחו אשר פתח לעצמו לזאת ותהי' עליו רוח אלקים ששרתה עליהם שכינה כנ"ל.