מוסר על בראשית טו:א

המידה העשירית - כי החסיד אין אהבתו באל יתברך, תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס. ובעבור שלא ביקש אברהם שכר מעבודתו, על כן אמר לו האל יתברך (בראשית טו) ״שכרך הרבה מאד״. כי כן מנהג האל יתברך, עם חסידיו, בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך, עליו השלום (מלכים א ג) ״יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר״. וכתיב אחריו (מלכים א ג) ״וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד״.

והנה על ידי אברהם אבינו נתפרסם העיקר הכולל סוד מציאות הש"י, וקרא בשם ה' אל עולם. ויצחק אחז במדת הדין לפרסם כי אית דין ואית דיין, ולא כקצת כופרים אף שמאמינים במציאות הש"י וחידוש העולם, כופרים ואומרים הארץ נתן לבני האדם יעשו מה שירצו. ויעקב יושב אהלים שם ועבר הוא עיקר התורה, הרי ג' אבות פרסמו ג' עקרים. וכמו שהעיקר של מציאות הש"י כולל כל העיקרים כמו שכתבתי, כך אברהם אבינו שפירסם מציאת הש"י כלל כל התורה, שכן אמרו רבותינו ז"ל במסכת עבודה זרה (ט, א) ב' אלפים תורה מתחילין מן (בראשית יב, ה) והנפש אשר עשו בחרן. ותרגם אונקלוס די שעבידו לאורייתא. בענין עיקר שכר ועונש, כבר נתיירא אברהם אבינו עד שאמר לו הקב"ה (שם טו, א) אל תירא שכרך הרבה מאוד:

גדולה ענוה שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו הגדולים של בני דורו מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראין אותו אדוני, שנא’ (מיכה ו, ח) שמעני אדוני נשיא אלהים אתה, והוא ע"ה משפיל את עצמו עמהם, והיה נכנע לפניהם ומנהיג את עצמו עמהם במדת הענוה והצניעות, ואפי' עם הפחותים שבהם, שנא’ (בראשית כג, יב) וישתחו אברהם לפני עם הארץ, כמו שכתבתי למעלה. ואע"פ שהוא נביא ונשיא וגבור ועשיר גדול, היה צנוע ועניו, ולא היה חושב את עצמו למאומה, ואמ' ואנכי עפר ואפר. נביא, דכתיב (בראשית כ, ז) השב אשת האיש כי נביא הוא, וכתיב (בראשית טו, א) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. נשיא, דכתי’ (בראשית כג, ו) נשיא אלהים אתה בתוכנו. גבור, דכתיב (בראשית יד, טו) ויחלק עליהם לילה ויכם וגו'. עשיר, דכתי’ (בראשית יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וגו'.