אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
שפת אמת
במדרש אנכי מגן לך שאמר אברהם אבינו ע"ה שמא יבוא אחד ויסגל מצות ומעש"ט וידחה בריתו לבריתי כמו שדחה בריתי לנח והשיבו מנח לא העמדתי מגינים כו'. הקשה אמו"ז ז"ל וכי לא רצה אבינו אברהם ע"ה שיהי' איש צדיק יותר ממנו אף שידחה בריתו כו' והשיב כי ודאי ידע שהוא הצדיק ולא יהי' אחר רק שידע שצריך לחיזוק יותר ושיבטיח לו השי"ת זאת שהוא הנבחר כו'. ולהוסיף ביאור ע"ד כי ודאי ידע אף שיהי' מי שיסגל מצות ומעשים טובים יותר ממנו. מ"מ יהי' מתולדותיו בודאי. ובאמת דחה בריתו לנח אף שהי' מתולדותיו והטעם כי לא הי' צריך אברהם לסיוע של נח. אבל עם אברהם אע"ה כרת השי"ת ברית והגבי' אותו וזרעו אחריו להיות במדריגה גדולה יותר מכל האומות עע"ז ונמצא כי מי שבא מזרעו ודאי יוכל לסגל מצות ומעש"ט הרבה עד שיעלה במדריגה ממנו כדמצינו במרע"ה שאמר לו הקב"ה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול ולא קיבל עליו ע"י שזכר שהכל בא לו בכח האבות. והכלל שצריך כל איש ישראל לידע כי זה הכח שיש בכל איש ישראל מכח האבות וכריתות בריתו ית' הוא העיקר באופן שכל יגיעת האדם אין נחשב לכלום נגד זה הכח. אף כי עיקר הוא יגיעת האדם. אך שזה הכח למעלה מהכל. ואמת כי כל היגיעה לבוא לזה להיות בוחר בדרכי אבותינו ועי"ז יבוא לכח הזה וז"ש מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. ופי' מו"ז ז"ל מ"ש מגן אברהם שהקב"ה הבטיח לו שיהי' ממנו נקודה בכל איש ישראל אשר הוא ית' מגין עלי' שלא יוכל לקלקל אותה כו'. ונקודה זו מסייע לכל איש ישראל כפי מדריגתו וז"ש מנח לא העמדתי מגינים כו'. והבן:
נועם אלימלך
אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד כו׳ ואנכי הולך וכו' ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע כו׳. ולכאורה 'ויאמר' השני הוא מיותר, שנראה כאילו הוא דבר בפני עצמו.
שפת אמת
במדרש אנכי מגן לך כו' מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים. להבין ענין זה. דכתיב נח איש צדיק ואאע"ה נקרא חסיד ועליו נאמר לאיש חסידך כו' האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כדכ' לך לך כו' ואת בניו לא ידע. בשליחת ישמעאל מעל פניו. ובעקידת יצחק. שמרו אמרתך ובריתך כו' המילה שניתנה לאאע"ה והגם שנאמר על אהרן הכהן ראש הכח של אהרן הוא מאבינו אברהם ע"ה. ואיתא איזה חסיד המתחסד עם קונו דאיתא החסד מתגלגל בעולם בשבילו. ולכאורה הוא מילי דסתרי כי חסד הוא בלי זכות המקבל והאיך אמרו בשבילו. אך יש גם ע"ז משפט שביכולת החסיד לזכות במעשיו לחסד עליון וזה נקרא מגינים של צדיקים להיות זוכה לחסד עליון ושוב אין לדבר הפסק וכ"כ שומר הברית והחסד לאוהביו כו'. וזה החילוק כי עולם חסד יבנה והוא חסד חנם. ואח"כ בא אברהם אע"ה ונעשה כלי לקבל החסד ונקרא חסיד וכביכול בע"כ מתעורר מדת החסד בשבילו. ובודאי בשכל אנושי אי אפשר לעשות כן רק במסה"נ שהי' לאברהם אע"ה וכ' מי הקדמני ואשלם. ומי שמוסר נפשו שייך בזה כביכול להקדים בחסידותו שיזכה במעשיו למדת החסד ושילם לו באמת הקב"ה תחת כל השמים כדכ' שכרך הרבה מאוד: