מוסר על דברים ג:כא

עלה וגו' ימה וצפונה ותימנה ומזרחה (דברים ג, כז). עתה בא התשובה לסתור מה שחשב משה שסיחון ועוג מארץ ישראל, ומזה רצה להוכיח שהותר הנדר. אמר, ראה בעיניך כי סיחון ועוג אינו מארץ ישראל. והענין כי ידע משה כי ארץ ישראל ששם התפשטות הקדושה היא ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ומשה היה שולט בעיניו בהפלגה. ובזה מתורץ יתור לשון שאמר שא נא עיניך וראה בעיניך, בעיניך מיותר, דודאי לא יראה בעינים אחרים. אלא רצה לומר בעיניך המופלגים בראיה מחודדת שהיא ביתר שאת מעיני שאר הנבראים. אמר ראה בעיניך ארבע מאות פרסה ותמצא אלו ד' מאות פרסה הם בתוך הגבולין של ארץ ישראל בלא ארצות סיחון ועוג, נמצא שאין לארץ סיחון כלל מקדושת ארץ ישראל אפילו במקצת, ובמלחמות מצוה של ארץ ישראל הנחתי הכל ליהושע ולא הותר הנדר. והוסיף לו הקב"ה ואמר ואפילו מלחמת סיחון ועוג שאינו מארץ ישראל הייתי מניח ג"כ ליהושע מאחר שלו נתנה מלחמת ישראל רק עשיתי כן. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי לולי עיניו הרואות זה לא היה לבו חזק כל כך בקבלת הציווי, וכענין שכתוב בסוף פרשת דברים (שם ג, כא) ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמור עיניך הרואות וגו':