וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
מנורת המאור
וגרסי' במכילתא זכור ושמור, זכור מלפניו ושמור מאחוריו. משל למה הדבר דומה, לאריה שהיה בשדה, וכל בני אדם מתפחדין ממנו ונשמרין ממנו מלפניו ומלאחוריו. ומה אם הארי, שאינו ממית אלא בעולם הזה, בני אדם נזהרין מלפניו ומאחריו, שבת שהיא הורגת כל מחלליה בעולם הזה ובעולם הבא, על אחת כמה וכמה. ר' מאיר אומר, למה הדבר דומה, למי שהוא שומר את הפרדס, אם משמר מבפנים אינו משתמר, אם משמר מבחוץ הרי זה משתמר. אף המצות כך אנו חייבין להשמר בהם, שנאמר ושמרו את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי, וכתי' (דברים ז, יב) ושמרתם ועשיתם אותם. כך השבת אינה מתקיימת משתחשך אלא מבעוד יום. ויש אומ', מה החרב הזו אין שמירתה אלא בנדנה, והבגדים הללו אין שמירתן אלא בקופסא, אף שבתות וימים טובים אין שמירתן אלא בחול שהוא מוסיף עליהם. ר' יצחק אומר, ומה אם הלוים, שאין חייבין עליהם כרת ולא מלקות, צריכין מגרש להם אלפים אמה חוצה להם, שנא' (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר וגו', ולא עוד אלא שהיו מודדן באלכסון, שנא' (במדבר לה, ה) פאת קדמה ופאת נגב, נמצאת אלפים וארבע מאות אמה, נמצאו כל תחומי העיר כעשרת אלפים אמה, ופעמים שאין בכל העיר עשרת אלפים אמה, קל וחומר לשבתות וימים טובים שצריכין מגרש מלפניהם ומלאחריהם.
שני לוחות הברית
עוד צריך להבין למה לפעמים מביא המדרש פ"א ועושה דרשה על תחלת הפ' ומביא השאר ואינו דורש בו שום דבר. עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות אומר כתיב ואינו אומר הה"ד או זש"ה. עוד למה המדרש בקצת מקומות שאל למה והדבר הוא כפשוטו מה שאל למה כמו ויאכל בועז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו שברך על מזונו מהיאך נפקא להו מקר' זאת הדרשה וגם צריך להבין כל הנ' ד"א שמביא המדרש שמה. עוד צריך להבין כשאומר המדרש בקצת מקומות וזה על הרוב במשנה תורה וקבלתי מפי גדולים ז"ל כי משנה תורה רובו ממדרש ילמדנו כי דרכו להביא תמיד הלכה אדם מישראל וכו' צ"ל היטיב מה התייחסות וקשר יש לזה הדין עם הפרשה כמו בפרשת עקב. וא"ת כי אחר הדין מביא דר' יוסי בר' חנינא לענין שבה אימתי שמרו ישראל וגו' ומזה הענין נמשך לתת קשר לפי' י"ל כי בלא הדין היה יכול לעשות זה. עוד צריך להבין בקצת מקומות כשאומר המדרש ר"א כי הנהוג הוא להביא הראיה על הפסוק עצמו כי מחמת איזה קושיא שיש בדרך הראשון והוא מכי' דבר אחר על פ' אחד כמו בפ' עקב ד"א והיה עקב זש"ה לי גלעד וגו' ד"א מואב סיר רחצי וגו'. אומר כך פתח ר' פלו' ואח"כ בפ' עצמה מביא היתר ואינו אומר כך פתח אלא פתח לו:
שני לוחות הברית
מתחיל בבראשית וקורא כל מעשה בראשית עד (בראשית ב, ג) אשר ברא אלקים לעשות, ואח"כ ג' פסוקים אחרונים. אח"כ נח לך לך וירא חיי שרה תולדות ויצא וישלח וישב מקץ ויגש ויחי שמות וארא מכל אחת ו' פסוקים כנ"ל. ובפרשת בא ג' פסוקים הראשונים, ואח"כ מן (שמות יג, א) ויאמר אל משה קדש לי כל בכור עד סוף כל הפרשה. ובפרשת בשלח יתחיל ויקרא הכל עד (שם טו, כו) כי אני ה' רופאיך. ואחר כך ג' פסוקים אחרונים. ובפרשת יתרו ג' פסוקים ראשונים, ואחר כך יתחיל (שם יט, א) מן בחודש השלישי כו' עד סוף כל הפרשה. ובפרשת משפטים ג' פסוקים הראשונים, ואחר (שם כד, א) כך מואל משה אמר עד סוף הפרשה. ואחר כך תרומה תצוה כל אחת ו' פסוקים כנ"ל. אח"כ פרשת כי תשא ג' פסוקים ראשונים, ואח"כ מויאמר ה' אל משה (שם לד, א) עד סוף הפרשה. ואח"כ מן ויקהל כו' עד פרשת ואתחנן מכל פרשה ו' פסוקים, זולת פרשת נשא יוסיף לקרות גם כן פרשת ברכת כהנים מן (במדבר ו, כב) וידבר ה' אל משה כו', עד ואני אברכם (שם כז). ואחר כך בפרשת ואתחנן ג' פסוקים הראשונים, ואחר כך מויקרא אל משה כו' (דברים ה, א) עד (שם ו, ט) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, ואחר כך ג' פסוקים אחרונים. ובפרשת עקב ג' פסוקים ראשונים, ובפרשת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כו' (דברים י, יב) עד (שם יא, ט) זבת חלב ודבש. ואחר כך בפרשת (שם יג) והיה אם שמוע תשמע כו', עד (שם כא) על הארץ, ואחר כך ג' פסוקים האחרונים. ואחר כך בפרשת ראה ג' פסוקים ראשונים. ואח"כ משבעה שבועות תספר לך (שם טז, ט) עד סוף הפרשה. ושופטים כי תצא כי תבא נצבים וילך האזינו ו' פסוקים מכל פרשה כנ"ל. אחר כך וזאת הברכה כולה (ובסיום תורה יאמרו קדיש):