מוסר על דברים טו:ט

מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּקְפִיצַת יָד וְהַמּוֹנֵעַ מִן הַמַּעֲשֶׂה: לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְגוֹ' הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ (דברים ט"ו:ז'-ט'). לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַנִּמְנָע מֵהַלְווֹת לֶעָנִי עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁהֵם הִשָּׁמֶר פֶּן. וְאִם לְעֵת אֲשֶׁר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נֶחְדַּל מִלְּהַלְווֹת מִיִּרְאַת דְּבַר הַשְּׁמִטָּה. אַף כִּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַפְסִיד חוֹבוֹ. כִּי יִגְדַּל חֵטְא הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מִלְּהַלְווֹת. וְעַל גֹּדֶל הֶעָוֹן קָרָא הַכָּתוּב מַחְשֶׁבֶת צַר הָעַיִן מִלְּהַלְווֹת דְּבַר בְּלִיַּעַל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב כָּאן פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל. וְשָׁם כָּתוּב (שם י"ג:י"ד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי נִקְרָא צַר הָעַיִן בְּלִיַּעַל. וְכֵן כָּתוּב (שמואל א כ"ה:כ"ה) אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל עַל שֶׁהָיָה צַר עַיִן שֶׁאָמַר לְעַבְדֵי דָּוִד (שמואל א כ"ה:י"א) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סג.) גָּדוֹל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה.

ו[גרסי' בספרי] ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא. מכלל שנא' ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאינו עושה בנפשו [כגון גרדי וסורק] מנין, ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תעשוק, מכל מקום. א"כ למה נאמר (דברים כד, יד) עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם. מאחיך, ולא מאחרים. או מגרך, זה גר צדק. ביומו תתן שכרו, מלמד ששכיר לילה גובה כל היום. ושכיר יום גובה כל הלילה מנין, ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר. ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו, אלא שתתן [לו] שכרו [בו] ביום. א"כ למה נאמר (דברים כד, טו) ואליו הוא נושא את נפשו, אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושא את נפשו. ולא יקרא עליך אל ה', יכול מצוה [שלא] לקרות, ת"ל (דברים טו, ט) וקרא עליך אל ה'. יכול אם קרא עליך והיה בך חטא, ואם אינו קורא לא יהיה בך חטא, ת"ל (דברים כד, טו) והיה בך חטא, מכל מקום. א"כ למה נאמר (דברים כד, טו) וקרא עליך אל ה', ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר משאינו קורא. וגרסי' בבבא מציעא בפרק המקבל, ואליו הוא נושא את נפשו, מפני מה עולה בכבש, נתלה באילן, ומסר עצמו לסכנה, אלא כדי שתתן לו שכרו. מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו ממנו. והוא שאמ' הנביא הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופועלו לא יתן לו.

וּמִי שֶׁמַּעֲלִים עֵינָיו מִמִּצְוָה זוֹ, גָּדוֹל עֲוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַבֵּנוּ יוֹנָה בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר ס"ז עַל הַפָּסוּק (דברים ט"ו ט'): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָּבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶׁבַע וְכוּ', וְרָעָה עֵינְךָ" וְכוּ'. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַטָּהוֹר: לָמַדְנוּ מִזֶּה, כִּי הַנִּמְנָע מִלְּהַלְווֹת לְעָנִי, עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁהֵם: הִשָּׁמֶר וּפֶן. וְאִם לְעֵת אֲשֶׁר קְרֵבָה שְׁנַת הַשֶׁבַע הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נֶחְדַּל מִלְּהַלְווֹת מִיִּרְאַת דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, אַף כִּי בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַפְסִיד חוֹבוֹ, כִּי יִגְדַּל חֵטְא הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מִלְּהַלְווֹת. וְעַל גֹּדֶל הֶעָוֹן קָרָא הַכָּתוּב מַחְשֶׁבֶת צַר הָעַיִן מִלְּהַלְווֹת דְּבַר בְּלִיַּעַל. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים: ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכּוֹפֵר בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר. אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד לַכֹּל וְכוּ'.