מוסר על דברים כו:ג

וּמַה מְּאֹד מַזְהִיר בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים", שֶׁזֶּהוּ מִכְּלַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל (דְּבָרִים כו, ג): "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי בָּאתִי אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ'". מִכָּאן אַזְהָרָה גְּדוֹלָה עַל בְּנֵי אָדָם, הַמְקַבְּלִים טוֹבָה וְהַשְׁפָּעָה מֵה' יִתְבָּרַךְ, לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה, וְלֹא לִקְרוֹת קוֹל קוֹבְלָנִי כְּדֶרֶךְ צָרֵי הָעַיִן, אֲשֶׁר יוֹתֵר מֵהַצֹּרֶךְ נוֹתֵן לָהֶם ה' מָזוֹן וּמִחְיָה, וְכָל יְמֵיהֶם הֵם בּוֹכִים וְקוֹבְלִים נֶגֶד הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם פַּת וְלֶחֶם לֶאֱכֹל, וְכָל טוּב הֵן בְּיָדָם, וְכָל כַּוָּנָתָן הוּא לִמְנֹעַ הָעֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים מִפֶּתַח בֵּיתָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תְּהִלִּים לד, ז): "זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ". וְאֵין הַתְּפִלָּה שֶׁל עָנִי זָז, עַד שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם כּוֹס שֶׁל פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁבָּאִין הֵמָּה לִכְלַל הַדַּלּוּת. הֲגַם אֲשֶׁר בְּוַדַּאי הוּא טוֹב לְקַיֵּם אַזְהָרַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְבִלְתִּי לְהִתְרָאוֹת בְּפִרְסוּם בַּעֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר אָבִינוּ הַזָּקֵן, יַעֲקֹב אָבִינוּ, לְבָנָיו: לָמָּה תִּתְרָאוּ? וּבִפְרַט שֶׁבָּעִתִּים הַלָּלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הָאֻמּוֹת הֵן נוֹתְנֵין עַיִן בְּמָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְטוֹב מְאד לְכַסּוֹת וּלְהַעֲלִים הָעשֶׁר בִּפְנֵיהֶם. אָכֵן טוֹב לְהַרְאוֹת פָּנִים שֶׁל מַסְבִּירוֹת פָּנִים, שֶׁל אַהֲבָה וְרָצוֹן, לִפְנֵי עֲנִיִּים וְדַלִּים וְאֶבְיוֹנִים, וְזֶה הוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבִפְרָט הַמְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ עֲנִיִּים וְדַלִּים הֲגוּנִים, זוֹכֶה שֶׁהַרְבֵּה נָשִׁים עֲקָרוֹת נִפְקָדוֹת בִּזְכוּת שֶׁמְּפַרְנְסִים וּמְכַלְכְּלִים עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים לְשֵׁם שָׁמַיִם.

עוד הקשיתי על מה שאמרו (ר"ה כח, ב) אל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי סלקא דעתך שילך אל השופט אשר אינו בימיו. אלא לומר לך, אפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. ותמיהא לי מלתא, לא לימא מידי, וממילא ידעינן דאין יוכל לילך לשאינו בימיו. ואין לומר דהכתוב בא לאשמועינן שלא נאמר שלא נשמע לשופט זה מאחר שאין דומה לשופטים שהיו לפניו, בודאי אי אפשר לומר כן, דא"כ תכף ומיד לא ילכו לפני יהושע מאחר שאינו דומה למשה והתורה נתנה לדורות. בשלמא אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך כהן אלא שבימיך המוזכר בריש פרשת כי תבא לא קשה, דיש לפרש דאשמועינן שלא ילך למשמר אחר, אלא דוקא לכהן שבאותו המשמר. אבל בכאן קשה:

והנה יסוד מצות ביכורים הוא הכרת הטוב, וכמו שכתוב, "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (כי תבוא כ"ו, ג'). ופירש רש"י, "שאינך כפוי טובה" (ומקורו בספרי שם). וכן מבואר מדברי החינוך על מצות ביכורים (מצוה תר"ו), "על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם לבית אלקינו, ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל". ולא זו בלבד, אלא שמבואר מהפסוקים של ביכורים שחלק של הכרת הטוב הוא על שהקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל וכמו שכתוב "כי באתי אל הארץ וגו'". והנה גם מי שנולד בארץ ישראל צריך לומר כן, ואע"פ שקשה להרגיש הכרת הטוב על מה שהיה לו מזמן שנולד, מכל מקום האדם צריך לעורר את עצמו ולהביא את עצמו להרגשה של הכרת הטוב.