מוסר על דברים לא:כא

אחר כותבי זה, זכני הש"י מצאתי ברמב"ן דברים סתומים הנוטים לדברי, וזה לשונו פרשת וילך, וטעם (דברים לא, כא) כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, כטעם כי ירא אלהים אתה, שהוא הידיעה בפועל. כי הידועה בעתיד בכח, ואם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרם בפועל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה לאמר גלוי לפניו שתחטאו ואעידה בכם שתמצאן אתכם רעות רבות וצרות בזה ובזה, אבל הי' ראוי שיתן להם התורה ביעודיה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעיה א, כ). אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה, יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שנאמר (ישעיה מח, ד-ה) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ואגיד לך מאז טרם תבוא השמעתיך, עכ"ל הרמב"ן:

וענין שור יתבאר קצת בפרשת פרה אדומה שרגיל להיות בפרשת כי תשא. כבר כתבתי התורה היא שור, אבל התורה בעוונותינו הרבים מתמעטת בגלות עד עת קץ ואז מלאה הארץ דעה. והנה רבותינו ז"ל (קדושין ב, ב) כל התורה כלה בלשון זכר נאמרה, אבל בגלות אע"פ שכתוב (דברים לא, כא) לא תשכח מפי זרעו, תשש כחה והיא כדמות נקיבה, וזהו סוד פרה אדומה, שמן השור שהוא זכר, נעשה פרה נקיבה לטהר בה טומאת המיתה:

יתבאר המאמר הזה על ג' כתרים הנ"ל. אמר אתם הצאן ואני הרועה, נגד כתר תורה. כתיב (יחזקאל לד, לא) ואתם צאן מרעיתי אדם אתם, הכוונה היא לעת עתה שנתמעטה ההשגה והידיעה בתורה נחשבנו לצאן, אבל לעתיד נהיה אדם, כמו שנאמר (ישעיה יא, ט) ומלאה הארץ דעה, וכן פירש הרד"ק הפסוק. ואף בגלותינו לא נשתכחה התורה חלילה, כמו שנאמר (דברים לא, כא) כי לא תשכח מפי זרעו, רק נקראים צאן. וכן בלשון רז"ל (ברכות סג, א) גדיים נעשו תישים, קורא גדיים אותן שהיו מועטין עדיין בתורה. ועל זה אמר הפסוק (שה"ש א, ח) צאי לך בעקבי הצאן: