מוסר על ויקרא יב:ב

א"ר יצחק א"ר אמי, אשה מזרעת תחלה, יולדת זכר. איש מזריע תחלה, יולדת נקבה, שנאמר (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה זכר. תנו רבנן, בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, ולא פירשו חכמים את הדבר. עד שבא ר' צדוק ופירשו, אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו (בראשית מו, טו), תלה הזכרים בנקבות, ונקבות בזכרים. ויהיו בני עילם אנשים גבורי חיל מלומדי מלחמה דורכי קשת מרבים בנים ובני בנים (דה"א ח, מ), וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים. אלא מתוך שמשהין עצמו בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהיו בנים זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאלו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא, יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא, הרוצה לעשות כל בניו זכרים, יבעול וישנה. אמר ר' יצחק א"ר אמי, אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר (תהלים נא, ז) הן בעון חוללתי. ור' יוחנן אמר, וסמוך לטבילה, שנאמר (שם) ובחטא יחמתני אמי. מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא, דכתיב (ויקרא יד, נב) וחטא את הבית, ומתרגמינן וידכי ית ביתא. ואי בעית אימא מהכא, (תהלים נא, ט) תחטאני באזוב ואטהר, עד כאן לשון הגמרא:

עוד מצינו שהתורה מלמדנו את החשיבות של המחשבות של האדם, דהנה בריש פרשת תזריע למדנו שאשה שילדה זכר מיטהרת לבעלה אחרי שבעה ימים, אבל אסורה לאכול קודש או להכנס למקדש עד שתמתין שלשים ושלשה ימים שאז תביא קרבן ותיטהר לגמרי [ובנקבה מיטהרת לבעלה אחרי י"ד ימים, ואסורה בקדשים עד אחרי ששים וששה ימים]. וצריך ביאור, שאם כבר טהורה לבעלה אחרי שבעה ימים למה אינה יכולה להטהר גם לקדשים עד אחרי שלשים ושלשה ימים. והספורנו ביאר (תזריע י"ב, ח'), "כי כל ימי זוב טומאתה תהיינה כל מחשבותיה פונות אל עסקי כלי הזרע ופעולתם, ולא תהיה ראויה למקדש וקדשיו עד שתביא כפרתה ותפנה אל הקודש".

והנה חוה חטאה מפיתוי הנחש שבא עליה והטיל בה זוהמא ומכח זה הזרע טיפה סרוחה. וגם פירסה נידה, על כן שבעת ימים בנדתה כי פגמה בריאת ששת ימי בראשית, ואשה כי תזריע וילדה מכח החטא הרבה ארבה עצבונך והרונך (בראשית ג, טז) מכח הטיפה סרוחה וזהו כי תזריע, אז תשב שבעת ימים כימי נדת דותה: