וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃
שני לוחות הברית
ושלשים יום ושלשת ימים תשב (ויקרא יב, ד). מבואר בזוהר (ח"ג מג, ב) הנשמה היורדת מלמעלה אינו מתיישבת בגוף כי אם אחר ל"ג ימים. וטמאה שבעת ימים שכל ז' ימים הולך רוח הנשמה בגוף הולד לתור לו מקום בגופו, ואז נאמר (ויקרא יב, ג) והיה שבעת ימים תחת אמו וביום השמיני ימול. ומה שצריכין ל"ג ימים, היינו ל' יום ליישב הרוח בגוף, ושלשת ימים הוא ג' ימים של מילה שכואבת להילד, והקליפה החיצונית אין לה אז כח לשלוט בו כבשאר ימים. ולכן ל"ג ימים תשב בדמי טהרה בתחילה, ולאח"כ ימי טהרה דמי טהרה אלו מילה כל שלשה ימים ולכן אינו מפיק ה"א לפי שקאי על דמי הזכר הנולד ממנה, וימי טהרה קאי על עצמה לכן הוא במפיק ה"א:
שני לוחות הברית
קס"ח שלא יאכל הטמא מן הקדשים, שנאמר (ויקרא יב, ד) בכל קודש לא תגע, ופירשו רז"ל (יבמות עה, א) שהוא אזהרה לאוכל כו'.
קב הישר
לָכֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְהִזָּהֵר בִּקְדֻשַּׁת סֻכָּה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת שְׁתֵּי שֵׁמוֹת: הֲוָיָה וַאֲדֹנָי. וּבִפְרָט שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַסֻּכָּה הִיא נַעֲשֵׂית כְּהִלְכָתָהּ וּבְטָהֳרָה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, אָז הַסֻּכָּה הִיא מֶרְכָּבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְסֻכָּה הִיא בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְעַט, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא 'סֻכַּת שָׁלֵם'. וְלֹא כְּדַעַת הַמְּקִילִין בַּסֻּכָּה, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן מִצְוַת סֻכָּה כְּמַשּׂאוֹי גָּדוֹל, וְהֵן בָּאִים לַסֻּכָּה וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַסֻּכָּה בִּמְהִירוּת וּבִמְרוּצָה, וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִין חוּץ לַסֻּכָּה. וְדוֹמִין הַכַּת הַזּוֹ לְהָאֻמּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ לֶעָתִיד מְבַעֲטִין בַּסֻּכָּה, וְלֹא עוֹד שֶׁהֵן מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַסֻּכָּה לְבַטָּלָה, שֶׁהֵן מְבָרְכִין 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה', הֵן סוֹבְרִים שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּסֻּכָּה מְעַט, וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ רְשׁוּת לָהֶן שֶׁיֵּלְכוּ מִחוּץ לַסֻּכָּה. אֲבָל בֶּאֱמֶת טוֹעִין הֵן בְּדַעְתָּם, שֶׁפֵּרוּשׁ 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה' הוּא עִכּוּב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא לְשׁוֹן עַכָּבָה. לָכֵן אֲנִי מַזְהִיר לְכָל בַּר דַּעַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְשָׁל בְּעָווֹן זֶה, כְּשֶׁיָּבוֹא לַסֻּכָּה לֶאֱכֹל, אֲזַי יִרְאֶה לֵישֵׁב שָׁם עַד אַחַר אֲכִילָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וְלֹא יִהְיֶה בִּכְלַל מְבַעֵט בְּמִצְוָה זוֹ, וְאָז אֲנַחְנוּ נִהְיֶה זוֹכִין לְסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַסְתִּירֵנוּ בְּצֵל כְּנָפָיו בְּסֻכַּת שָׁלוֹם לְעוֹלָמִים. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.