מוסר על ויקרא י:ב

ומה שנזכר זה דוקא במנחה צריך ביאור, ועם הביאור שנבאר יתורץ הקושיא שהקשיתי (תחילת דרוש השני ד"ה ויש להקשות) בואכלו את אשר כופר הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים, הלא אהרן האוכל היה הבעל, ומשה רבינו ע"ה הכהן. מבואר בספר עשרה מאמרות במאמר חקור הדין פ"ז מחלק הג' ובפרק י"ח מחלק רביעי, כי אהרן בעצמו הוא ובניו הוקרבו לקרבן ונתקיים (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב אדם קרבן לה' מכם ובכם. וזהו שכתוב (ויקרא ח, ו) ויקרב משה את אהרן ואת בניו, ונדב ואביהו בשריפת נשמתם כאיברי העולה וכאימורי החטאת מהיקש דקראי דכתיבי אהדדי (שם י, ב) ותצא אש מלפני ה', ואלעזר ואיתמר כשירי מוקדשין דכתיב (שם יב) הנותרים, ומי יודע מהו ענין הקרבן שהוקרבו אהרן ובניו, ומסתמא הוא ענין דביקות גדול שנתדבקו למעלה אז, ופרחה נשמתן והוחזרו כמו יצחק דנאמר בו (מדרש בראשית נו, יב) אסיקתיה אחתיה. וכן כתוב (ויקרא ט, כב) באהרן וירד מעשות החטאת, והקרבה זו לא תוכל כן להיות כי אם מצד בחירת אהרן הקריב הקריב את עצמו, נמצא הוא הקרבן והוא המקריב, כל זה היה בעת החינוך ואז נתקיים בנפשי' הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים, כי בקרבתם נקרבים ובבחינת בקרבתם הם הכהנים ונגד משה רבינו ע"ה הם הבעלים, נמצא אהרן ובניו הם הכהנים והם הבעלים אז, ומאז נעשה הדין לחק להיות הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:

הרי ענין האש סוד הבריאה ואור של מטה מאור של מעלה הגנוז ואור של מעלה הגנוז והוא אש היורד מלמעלה, והוא סוד דביקות עילה בעלול, זה רוצה להשפיע, וזה רוצה לקבל. וכשנדב ואביהו הורו הלכה בפני רבן הרב העילה והתלמידים העלול והם התפרדו ביניהם, אז ותצא אש (ויקרא י, ב):

וענין ההקרבה הוא שהיה משה רבינו ע"ה מקרבם ומייחדם ומדבקם ביהו"ה ונעשו בעצמם קרבן, כמו יצחק אבינו שהוא עולה תמימה קרבן ליהו"ה. וכתב בספר בעשרה מאמרות, אהרן ובניו בעצמם הוקרבו לה' ונתקיים אדם כי יקריב מכם, וזהו שאמר הכתוב ויקרב משה את אהרן ובניו. ונדב ואביהו בשריפת נשמתם כאברי העולה וכאימרי חטאת מהיקשא דקרא (ויקרא י, ב) ותצא אש וגו'. ואלעזר ואיתמר כשירי מוקדשין דכתיב (שם יב) הנותרין. והענין בקרבתם, כמו יצחק אבינו אסיקתיה אחתיה, וכן כתיב (שם ט, כב) וירד מעשות החטאת: