מוסר על ויקרא כו:מב

מענין שהקדמתי מעשר יועיל לתלמוד תורה נייחד לזה פרק בפני עצמו כתיב בפרשת ראה (יד, כב)^*פסוק עשר תעשר וגומר והמדרש אם לא זכיתם היוצא השדה מתגרה בכם. עשר תעשר כל תבואת זרעיך היוצא השדה שנה שנה גו' וקשה כל לאתויי מאי ועוד קשה ענין היוצא השדה מה קמשמע לן שהזרעים יוצאין מן השדה. והמדרש דורש אם לא זכיתם היוצא השדה מתגרה בכם ואיזה זה עשו. אם כן קשיא זה נתנה להדרש ואגב יובן הלשון ואיזה זה כמורה באצבע ואפשר יש לישב זה. כי רש"י פירש לעיל (בראשית כה, כז) יודע צייד יודע לרמות אביו. אבא היאך מעשרין מן המלח כו'. ועליו היה כמורה באצבע. זה שרימה אביו יתגרה בכם. ועוד קשה מלת ואכלת כי על ידי מלה זה לומד^*בסוכה ג' שני' בפני חורבן הבית נחרב בית היני. בסוכה תניא מפני מה חרבו בית היני ג' שנים קודם חורבן הבית מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת ולא המוכר תבואה זרעך. אם כן למה כתיב ואכלת ונתן מקום לטעות. ועוד קשה לשון למען תלמד ליראה מה צריך לימוד ליראה בודאי לא עם הארץ חסיד מאי קמשמע לן תלמד ליראה בפסיקתא זוטרתי (עי' תוס' ב"ב כא, א ד"ה כי) מסיק מעשר מביא לת"ת שנאי עשר תעשר וכתיב בתריה למען תלמד וגו'. ולפי זה ראיתי לישב פסוק פרשת תולדות (בראשית כה, כז) עשו יודע צייד שהיה מרמה את אביו^*טעם על שרימה עשו אתא ביו היאך מעשרין מן המלח. אבא היאך מעשרין מן המלח. והקשו כמה מפרשים מה ראה עשו לרמות במצוה זה יותר משאר תרי"ג מצות ומצאתי בבפר צדה לדרך תרוץ על זה לפי שיצחק אבינו קיים מעשר כדפירש"י ז"ל (בראשית כו, יב) על ויזרע יצחק מאה שערים אומר זה למעשרות היה וכשם שרימה לאביו אבא נשא אשה לארבעים שנה אף הוא נשא כו' ה"ה רימה אותו במצוה זו. ועל פי דבריו נראה לי ליושב זה ואגב יובן לשון יודע צייד. ענין ידיעה צריך ביאור והקרוב אלי לומר כי בערמה עשר שרימה אביו במצוה זו. כי בשאר מצות ירא עשו פן יחקור וידרוש אביו אם קיים מצוה זו אם לאו הדבר ואולי יתברר ויהיה נתפס כבדאי לכן בחר במצוה זו הדבר והוא על דרך ספרי והובא בילקוט פרשת ראה (רמז תרצ"ב) אמר רב הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות אברהם הפריש תרומה גדולה כו' יצחק הפריש מעשר שני כו'. יעקב הפריש מעשר ראשון שנאמר (בראשית כח, כב) וכל אשר תתן לי עשר עעשרנו לך והרי לך לפנך שיצחק הפריש מעשר שני ולכן אחז עשו במצוה זו דוקא. כי ביקש לרמותו וגם במצוה זו יכול לרמות אביו כי הגם שיתודע לאביו אחר דרישה וחקירה שלא נהג תיקון מעשר שני ובכל זאת יהיה לו תירוץ והוא ע"ד המשנה מעשר שני (ד, ד) מערימין על מעשר שני כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העבריים הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה כו' וזהו שפירש"י יודע ציד יודע לרמות אביו ופירושו הוא יודע לרמותו הגם שאביו ידרוש אחריו ויתן לו תירוץ שרשאי להערים כנ"ל לפרש על פי תירוצי של צידה לדרך שמפרש מכח שאביו הפריש מעשר מ"ה פירשתי שהיה סתמא מעשר שני לפי המדרש שיצחק תיקן מעשר שני אמנם על קושיא מעיקרא יש לי ליישב מכח המדרש עשר תעשר בא לידי תלמוד וכו' מ"ה רימה עשו את אביו במעשר להורות כשם שיעקב יושב אוהלים כן הוא הראה עצמו כלפי אביו שיהיה בעל תורה ע"י מעשר. אמנם התורה יש ע' פנים לפרש מלת למען תלמד וע"ד^*גמרא יתומים שסמכו אצל בעל הבית וכו' חייבים לעשר מעשרותיהן. הגמרא פרק הניזיקין (נב, א), אמתניתין יתומים שסמכו אצל בעה"ב אוא ביהן שמינה להן אפיטרופוס חייב לעשר מעשרותיהן. בגמרא ורמינהי אתם ולא שותפין אתם ולא אירוסין אתם ולא אפיטרופוסים אתם ולא התורה את שאינו שלו אמר רב חסדא לא קשיא כאן לאכילה כאן להניח ופירש"י להאכיל יתומים לאלתר חייבין לעשר להניח התבואה באוצר עד שיגדלו ל"ל לעשורי לכי יגדילו יעשרו הם והתניא האפטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח ומוכרין להן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמין להאכיל אבל לא להניח ופירש"י והתניא בניחותא. ועפ"ז נבוא לביאור הפסוקים (דברים יד, כב) עשר תעשר כל תבואת זרעך האי כל דומיא דמסיק^*גמרא בפסחים וכל ערל כולה ערלה פסולה וכו'. בפסחים דף ס"א (ע"ב) גבי שחטו לערלים ולטמאי' מסיק בגמרא וכל ערל כולה ערלה פסולה מקצת ערלה לא פסולה וכן בסנהדרין (עח, א) גבי הכהו עשרה בני אדם בי' מקלות ס"ל למ"ד (ויקרא כד, יז) יכה כל נפש כולו נפש וכן גבי כל הבכו' כולו בכור וכו' (בכורות ג, א) וה"ה בזה הפסוק גילה לן זה. עשר תעשר כל תבואת זרעך כל מלושן כולו כל זמן שכולו שלך לאפוקי אריסין או שותפין. ומכ"ש התורים שאינו שלו. וכדי שלא יהיה קשה קושיות המקשן ורמינהי ממתניתין יתומים שסמכו אצל בה"ב וכו' חייב לעשר ורמז מן תירוצו של רב חסדא כאן לאכול כאן להניח דהיינו עשר תעשר זרעך מיד היוצא מן השדה אימתי בזמן ואכלת דהיינו להאכיל אבל להניח לא אם לא כשהוא כולו שלך ונמצא לפי מלת למען תלמד פי' דצריך לימוד לפי שמלת כל יורה בזמן שכולו שלך משא"כ אפטרופסים וע"י מלת ואכלת מתורץ הוא ולסברת ספרי שפי' למען תלמד שהמעשר מביא לידי לימוד אמרתי לברר מאמר במסכת תענית (ט, א), כדי לחדד לב התלמידים וזה נסחו אר"י מ"ד עשר תעשר^*גמרא אשכחיה ר"י לינוקי דר"ל א"ל אימא לי פסוקך אמר ליה עשר תעשר וכו'. אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דר"ל א"ל אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ומאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנ"ל הא א"ל זיל ניסי א"ל ומי שרי לאנסויה לקב"ה והא כתיב (דברים ו, טז) לא תנסו את יי אלהיכם. א"ל הכי א"ר הושעיה חוץ מזה שנאמר (מלאכי ג, י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר יי' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וגו' עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר תמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די א"ל אי הוי מטינא התם להאי פסוקא לא הוי צריכנא לך ולהושעי' רבך. ופירש"י אמר ינוקא לר' יוחנן מאי עשר תעשר א"ל ינוקא והא כתיב לא תנסו וגו'. ועוד בלי די פי הקמתי שלא יספיקו לכם הכלים ואוצרות וקושיות בזה המאמר רבים הם. א' לשון ומה עשר תעשר כאלו מקושר בדברי הראשונים ועוד קשה קיצור מיד שנ' לו עשר בשביל שתתעשר הוי ליה להקשות ומי שרי לאנסויה וכן קשה קיצור על ר"י מיד כשהקשה אותו מנ"ל הא הוי להשיב מהמקרא בחנוני נא בזאת וגו'. ע"ק מה קאמר אי הוי מטינא התם ההוא קרא וכו' פשיטא אם הוי ידע לא היה קשה ליה כלום ונ"ל ליישב הענין כי הוקשה לינוקא למה שינה בלישניה כי מצינו במסכת חגיגה (טו, א), גבי אלישע שאמר לינוקא לשון פסוק לי פסוקך וכן בהניזיקין (נו, א) גבי נירון קיסר אמר גם לינוקא פסוק לי פסוקך וכאלה רבות וא"כ הוקשה לו למה שינה רבי יוחנן בלישניה ואמר אימא לי פסוקך. והבין הינוקא כי לכוונא הוא כי הלשון פסוק לי פסוקך מודה על פסוק שלא יפול בו שום קשיא כענין אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה (ברכות לא, א), וסבר הינוקא בדעתו שכוונת ר"י להגיד לו פסוק אחד שיש בו איזה קושיא משום הכי אמר לו הפסוק עשר תעשר וכאשר ראה הינוקא דבר זה שהוא הגיד לו פסוק א' שקשה כבו קושיא ור"י לא ביקש ליישב לו הקושיא לכן שאלו מאי עשר תעשר כי ראיתי כוונתך לומר לך פסוק שיפול בו קושי' וכן עשיתי וא"כ למה אתה כמחריש מלייש' לי למה כתיב עשר תעשר והשיב בשביל שתתעשר וא"ל הינוקא מנא לך הא ולא רצה לשאלו מיד הקושיא וכי שריה לאנסויה כמו שמקשה לבסוף כי הוא השיב התירוץ בעצמו והוא ע"ד מה שכתב הסמ"ג בחלק ל"ת ס' ה' כתיב לא תנסו אזהרה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך וכו'. ומביא גמירא דתענית מן עשר תעשר כו' ובסוף כתב והא דתני' האומר סלע זו לצדקה כדי שאחיה אני ובגי' הרי זה צדיק גמור. בפ"ק דב"ב (י, ב) מעמידה בישראל שגומרי' בלבן לתת הן שיחיה הן לא יחיה וכתב מהרש"ל מה פריך דילמא צדקה בכלל מעשר ומשני צדקה לחוד ומעשר לחוד. למעשר יש קצבה לצדקה אין קצבה. והינוקא הבין דין מעשר דומה לדין צדקה. ומה שהכתוב אומר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ר"ל הרשות נתונה לו ליתן מעשר ולומר כדי שיתעשר ופסו' לא תנסו איירי לא שמעמיד דבריו ע"מ להתעשר דוקא זהו אסור אבל לנסות יי' הן שיעשיר או לא יעשיר דומיא האומר סלע זה לצדקה כדי שאחיה אני ובני הן שיחיה או לא יחיה ולפי זה לא קשה וכי שרי לאנסויי' כי באמת שרי לאיניש לאנסויה הקב"ה רק שלא יחליט הדבר ע"מ להתעשר או ע"מ שיחיה בנו משא"כ באמרו לו זיל ניסי אם יהיה באפשרי שלא יתעש' א"כ הוי הנסיון בהחלט לכן הקשה לו וכי שרי לאנסויה משום הכי שאלו תחלה מנא לך. וכן רבי יוחנן א"ל זיל ניסי ולא רצה להשיב לו בקצרא ממקרא ובחנוני נא בזאת כי זה המקרא יש לפרש על ענין אחר כמו שהמפרשים רגילין לדרוש כ"מ שנאמר מלת בזאת על התורה שנקראת זאת בפסיקת' (זוטרתא קרח) דורש בזאת תדעון מלמד שהחרימם בתורה שנקראת זאת וכו' וכן (ויקרא טז, ג) בזאת יבוא אהרן מסיק במדרש (ויק"ר כא, ו) בזכות התורה שנקראת זאת וכן לעתיד אוחז הקב"ה ס"ת בידו כו' (ישעיה מג, ט) מי בכם יגיד זאת מסיק בגמרא (ע"ז ב, ב) אין זאת אלא תורה וכאלו הרבה וא"כ יש לפרש האי ובחנוני נא בזאת קאי על ת"ת לפי הסבר' שהמעשר מביא לידי תלמוד תורה מכח עשר תעשר ולמען תלמד. ועליו קאי המקרא הביאו המעשר אל בית האוצר וגו'. ועל ידי מעשר יגיע לת"ת ועליו קאי ובחנוני נא בזאת בשביל התורה שנקראת זאת מכח התורה שהיא מחכימת פתי וכבר אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צב, ב) כל אדם שיש בו חכמה לסוף מתעשר שנ' (משלי כד, ד) ובדעת חדרי' ימלאו ונמצא לפי זה העושר יגיע מת"ת ולא מן המעשר. ולכן אמר ליה זיל ניסי כדי שיבחון שהעושר מצד המעשר בא. והתינוק הזה היה תינוק דחכים ולא טיפש החכים בו מה שרבי יוחנן לא רצה לומר בדרך קצרה כדי שלא יטעה לפרש האי ובחנוני נא בזאת קאי על ד"ת עז"א התינוק אי הוי חטינא התם וכו' כי התינוק החכים בשכלו שאי אפשר לפרש המקרא ובחנוני נא בזאת שיהיה קאי אתלמוד תורה לפי מאמר רבותינו ז"ל ובדעת חדרים ימלאו לא משמע רק לפי מה שיש לו חדרים יתמלאו הן רב הן מעט חדרים. משא"כ הבטחה והריקותי להם ברכה עד בלי די מלומר די פי' הקמתי עד שלא יספיק לכם חדרים ואוצרות משמע מתוך הבטחה זו שלא יספיק להם חדרים ואוצרות הרבה ולכן לא בשביל התורה הברכה והבטחה זו. רק מן המעשר הוא בא ועל זה אמר אי מטינא התם להאי קרא כו'. כי לעולם לדבריך קשה קיצור היה לך להביא מיד המקרא ובחנוני נא בזאת ומה מורא שלך שאטעה לפרש בחנוני נא בזאת בשביל התורה על זה השגתי בעצמי שאי אפשר לפרש על התורה מכח עד בלי די כו' ולפי זה שהמעשר מביא לידי עושר ראיתי ליישב בפרשת ויצא (כח, כ) כתיב^*ביאור על וידר יעקב נדר מכאן שנודרין וכו'. וידר יעקב נדר לאמר ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ע, א) לאמר לדורות ולנדור בשעת צרה וקשה מהו הנדר שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך מה זה דילמא רצה לעשר כדי שיתעשר ובלאו הכי קשה שכבר אמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ומה זה שנית והיה יי' לי לאלהים.^*פסוק במשלי שוא וכזב הרחק ממני וגו'. ביאור הדבר כי פסוק הוא במשלי פר' ל' (ח, ט) שוא ודבר כזב הרחק ממני וגו') ביאור הדבר כי פסוק הוא במשלי פר' ל' שוא ודבר כזב הרחק ממני רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי יי' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי והרי לך לפניך בענין הטריפני לחם חוקי כולל על שלא יהיה עני ולא יהיה עושר רק לחם חוקי ולזה אמר יעקב בכפל והיה יי' לי לאלהים ורמז בזה שאין חפץ ברבוי עושר מטעם פן אשבע ואמרתי מי יי'. והוא ביקש והיה יי' לי לאלהים. ואח"כ אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ואין מקום לומר שעשה כדי להתעשר. הלא לא ביקש רק לחם לאכול ובגד ללבוש כדמוכח מכח סברת והיה ה' לי לאלהים שאין חפץ ברבוי ממון. וא"כ לא נדר הנדר עשר אעשרנו לך משום עושר רק לעשות רצון וחפץ הקדוש ברוך הוא.^*ביאר אחר על הפסוק והיה יי' לי לאלהים ויובן הפסוק ויבטחו בך יודעי שמיך וגו'. פירוש אחר על והיה יי' לי לאלהים ויובן הפסוק (תהלים ט, יא) ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי' על דרך מה שהובא בפסקי הלכות של הרב ר' מנחם מרקנטי בסימן ס"ו וזה לשונו^*בהלכות ר' מנחם מרקנטי היודע השם הנכבד צריך שלא יהנה משל אחרים. היודע שם הנכבד והנורא צריך שלא יהנה משל אחרים דאמרינן בירושלמי (יומא פ"ג ה"ז) גבי אנא השם רבי אסי אמר לרבי פנחס בן תמא איתא ואנא חסר ליה לך א"ל לית אנא יכיל אמר ליה למה אמר ליה דאנא אכיל ממעשר מן דרגיל ליה לא יכול למיכל מבר נש כלום. וקשה לריא"ז דאמר (ברכות י, ב) הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ופשיטא דאלישע הוי יודע השם הגדול ושמא ר"ל אסור ליהנות בתורת צדקה אבל דורון דרך כבוד שרי עכ"ל. ולפי זה יהיה פי' המקרא ויבטחו בך יודעי שמך שמך דייקא שם המפורש ב"ה כי לא עזבת דורשיך יי' כי^*הפלוגתא בב"ר פרשת ויצא חד אמר על הפרנסה לא השיבו וכו'. במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר סט, ו) ס"ל חד אמר על הפרנסה לא השיבו וחד אמר גם על הפרנסה השיבו שנאמר (כח, טו) כי לא אעזבך אין עזיבה אלא פרנסה שנאמר (תהלים לז, כה) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וממילא הקרא כפשוטו ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת כי אתה תתן להם הפרנסה ולא משל אחרים. וזה הענין והיה יי' לי ביקש לידע שם המפורש ואז לא יהיה רשות ליהנות משל אחרים ולכן ביקש ונתן לי לחם לאכול וגו' כי הקב"ה יתן לי פרנסתו כדי שלא יהנה משל אחרים ואיתא כמ"ד גם על הפרנסה השיבו מטעם זה^*ענין אחר על דרך הגמרא קשים מזונותיו של אדם וכו' וזוהר ועניינים אחרים השייכים לזה. פירוש אחר אמנם צריך אני להקדים ביאור גמרא פרק ערבי פסחים והרב הגדול מהר"ש הענדל ז"ל הביא גמרא זו בספר חכמת מנוח ואעתיק לשונו שם בגמרא (קיח, א) רב שזבי משמיה דראב"ע קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים קלו, יג) לגוזר י"ם לגזרים וכתיב בתריה (שם כה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וגו'. וקשה שהרי יש הפסק כמה פסוקים בנתיים וניער פרעה וחילו בים סוף למוליך עמו במדבר ופסוקים הרבה ואיך דרש סמיכות ואין סמוכים. וי"א דדריש גזירה שוה נאמר כאן כי לעולם חסדו ונאמר להלן כל"ח. וק' לפי זה אינו מדוייק הלשון וכתוב בתריה. לכן נ"ל שקשה ליה לכתוב לקמיה נותן לחם לכל בשר שכיון שנותן לחם לכל בשר אינו אלא טבעו של עולם אם לא היה בדרך נס היה לו לומר אצל אלו פסוקים שמדברים בטבעו של עולם לעושה שמים בתבונה וגו' לרוקע הארץ על המים וגו' לעושה אורים גדולים וגו' ולמה אמרו אחר הנסים שאינם בטבעי לגוזרי"ם לגזרים וגו' וניער פרעה וגו' למכה מלכים וגו' שכולן ענין ניסי יציאת מצרים ובמדבר ובארץ כנען אלא להורות שגם זו נס וזכר קי"ס שהוא הנס הגדול ודומה אליו בצד מ"ש בזוהר (ח"ב, קע, ב) שקי"ס היה לרעים ולטובים יחד כי כמה מישראל היו עובדי עבודת כוכבים ופסל מיכה עבר בתוכו כן המזונות נותן לחם לכל בשר טוב ומטיב לרעים ולטובים עכ"ל. ופירושו דחוק בעיני ונ"ל ליישב ע"ד הגמרא אמר דאב"ע קשים מזונותיו של אדם כקי"ם שנאמר (ישעיה נא, יד) מיהר צועה להפתח ולא יחסר לחמו וכתיב בתריה ואנכי יי' אלהיך רוגע הים וגו' כן הגירסא בעין יעקב ובגמרא כולל כחדא קשה נקביו של אדם כקי"ס וכיום מות שנאמר מיהר צועה להפתח גו' אם כוונתו להסמיך ענין נקבים לי"ס כל שכן מזונות שהוא בין הדביקים בין מיהר צועה וגו' ובין רוגע הים מזכיר ולא יחסר לחמו. ונבוא לענין אין הכוונה בראב"ע ללמוד מזה הפסוק שקשה מזונותיו כקי"ס ששוין הן כי זה נשמע במקרא אחר ולא יחסר לחמו וסמוך ליה ואנכי רוגע הים. רק ראב"ע ביקש לחדש ענין אחר כי לעיל מיניה מסיק אמר רבי יוחנן קשה מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאלו הגאולה על ידי מלאך שנאמר (בראשית מח, טז) המלאך הגואל ומזונות על ידי עצמו שנאמר (שם טו) האלהים הרועה אותי מעידי וענין זה רצה לתרץ על עצמו במה שהשוה מזונותיו של אדם לקי"ס הר' ק' יותר מקי"ס דאלו קי"ס היה ע"י משה דכתיב (שמות יד, כא) ויט משה את ידו על הים ומזונות הם ע"י הקב"ה וא"כ יותר קשה מקי"ס ולמה השוה הוא יחדיו. וענין זה ביקש ללמוד ממקרא זה וע"ד מ"ר^*מ"ר פעמי' מקדים שמים לארץ וכו'. פ' בראשית (ב"ר א, טו) פעמים מקדים שמים לארץ ופעמים מקדים ארץ לשמים פעמים אומר (ויקרא כו, מב) וזכרתי ברית יעקב ואח"כ יצחק ואברהם וברוב מקומות מקדים אברהם ליצחק ליעקב ופעמים מקדים תורים לבני יונה ופעמים מקדים בני יונה מלמד ששקולין הן וכמוהו הרבה וזהו כוונת הגמרא במה שאמר קשה מזונותיו של אדם כקי"ס ולא יותר מקי"ס כי בישעיה מקדים מזונות לקריעת ים סוף דכתיב ולא יחסר לחמו ואח"כ ואנכי רוגע הים. וכאן אמר לגוזר י"ס לגזרים ומה כתוב בתריה נותן לחם לכל בשר. נמצא שמקדים קי"ס למזונות ש"מ שהושוו יחדיו לכן לא אמר שקשה יותר כי באמת שוין הן. ובזה מתורץ שפיש שאמר ומה כתיב בתריה. וזה היה הענין ביעקב שהיה נקרע לו הירדן כידוע^*מדרש שנקרע הירדן ליעקב וכו'. במדרש כי במקלי עברתי את הירדן (ב"ר, עו, ה). ואתיא אליבא דמ"ד על הפרנסה לא השיבו כ"א היה משיב לו על הפרנסה ואח"כ היה נקרע לו הירדן היה מדמה בעיניו שהפרנסה הוא דבר קל כמו קריעת הירדן ובאמת הוא קשה יותר לפי שהוא ע"י הקב"ה כנ"ל. ולענין שהמעשר מביא לידי ת"ת אפרש גמרא פ'^*גמרא פרק במה אשה אורך ימים ביימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכו'. במה אשה (שבת סג, א) אמר רבא בר רב שילה מ"ד (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ופריך אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא. אלא למיימינים אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד בשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא פירש"י עושר וכבוד ליכא בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד. מיימינים שמחפשים את הדין לידע טעמו של דבר. משמאילים שאינן יגיעין כל צרכן א"כ מיימנים בה עוסקין לשמה. משמאילים עוסקין שלא לשמה הנה בשבתי על כסא הוראה בק"ק פרנקפורט. כשלמדתי מסכת שבת הקשה אותי אחד מבחורי חמד שלי מה התחיל המקשן וכי אורך ימים איכא ועושר וכבוד ליכא אתמה. לפי פירש"י שפירש עושר וכבוד ליכא בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד אדרבא באם כ"ש ע"ז סמך המקרא לאמר אורך ימים בימינה ולא צריך להזכיר עושר וכבוד כי סמך על הכ"ש וא"כ מה התחיל להקשות. ונ"ל דכוונת המקשן היה שהוקשה לו במקרא שינוי הלשון דאלו ברישא אמר אורך ימים בימינה הקדים לומר אורך ימים תחילה ואח"כ בימינה. ובסיפא אמר ובשמאלה עושר וכבוד הקדים בשמאלה לפני עושר וכבוד והבין המקשן מ"ה לא תנא בסיפא עושר וכבוד בשמאלה כמו ברישא כדי שלא יטעה הטועה לומר אם כתוב עושר וכבוד בשמאלה יפול טעות לומר עושר וכבוד קאי אלעיל ואלרע על בימינה עושר וכבוד וכן בשמאלה וכו' ודומיא סברא זו מצינו במסכת ב"מ פ' איזהו נשך (סא, א) גבי אין לי אלא נשך כסף וריבית באוכל וכו' קתני התם רבינא אמר לא נשך באוכל ולא ריבית בכסף צריכים קרא דאי כתיב את כסף לא תתן בנשך ואכלך במרבית כדקאמרת השתא דכתיב את כסף לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך קרי ביה את כסף לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך וכעין דויק זה הוקשה להמקשן למה שינה הקרא בסיפא לומר בשמאלה עושר וכבוד הל"ל כמו ברישא אלא בודאי כדי שלא וטעה הטועה לומר שמלת עושר וכבוד מושך עצמו לכאן ולכאן. ולכן הזכיר בקושית אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא בתמיה ומשני למיימינים אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד ול"ק דה"ל להסמיך עושר וכבוד לימינה ונמי הוי משמע שעושר וכבוד בימינה איכא כי ימשוך עצמו לכאן ולכאן אדרבא בסמיכות הזה שסומך מלת ובשמאלה למלת ימין מורה לנו ב' עניינים לפיכך שני פירושים שפירש"י להפירוש הראשון שפירש מיימינים עוסקין לשמה. לכן היסמיך שמאל לימין ר"ל אורך ימים בימינה מי שהוא לומד לשמה ובשמאלה אף הלומד שלא לשמה ובכל זאת אורך ימים איכא כי מתוך שלא לשמה בא לשמה ולפי' הב' שמפרש מיימינים שמתפסין אחר טעמי לידע שורש הענין ובשמאלה מי שלא עסק כל צרכה. גם לזה הסמיך שמאל לימין ע"ד הגמרא שהבאתי בתחלת דברי רב כהנא אמר למר בר רב אשי האי בד"ת כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ופריך מאי קמ"לן דליגמור והדר ליסבר לפירש"י אע"ג דלא ידע כולי טעמי לכן הסמיך שמאל לימין לומר אורך ימים בימינא שמחפש אחר כל הטעמים ובשמאלה אע"ג שנגמר ואין יודע הטעמים כי ליגמור איניש והדר ליסבר לכן לכוונת התרצן ולשני פירושים פרש"י א"ש שהסמיך שמאל לימין כדי להשוותן להדדי ולפי זה ראיתי ליישב^*גמרא ברכות פלוגתא ב"ש וב"ה כשהביאו לפנוהם שמן ויין על איזה מהן מברך תחלה וכו'. הגמרא פ' כיצד מברכין (מג, ב) ת"ר הביאו לפניהם שמן ויין בש"א אוחז השמן בימינו ויין בשמאלו מברך על השמן וחוזר ומברך על היין וכו' וכתב המרדכי אח"כ חוזר ונוטל היין בימינו ומברך וק"ל אטרוחיה בתרתי למה לי לאחוז תחילה יין בשמאל ולחזור וליתן בימין בראשון כשהביא לפניהם שמן ויין יקח השמן בימין ויברך ואח"כ יטול היין בימין ויברך אלא זה הוא הענין הוא להורות ליתן משמאל לימין לברכה כי ברכת ה' תעשיר אפי' חלק העושר שייך לימין ובימינה משמאל לימין מורה ע"ז והואיל ואתא לידן גמרא זו אימי בה מילתא נבאר דברי הרי"ף ולסלק ממנו קושיות הרא"ש וז"ל הגמרא ת"ר הביאו לפניהם שמן והדם בש"א מברך על השמן ואח"כ על ההדס ובה"א מברך על ההדס ואח"כ על השמן אמר ר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדם לריחו זכינו ולא לסיכתו. אמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע. רב פפא איקלע לבית רב הונא אייתי לקמיהו שמן והדם שקיל רב פפא בריך אהדס ברישא ואחר כך אשמן אמר ליה לא סבר מה הלכה כמכריע א"ל הכי אמר רבא הלכה כבית הלל ולא היא לאשתמיטיה נפשיה היא דעבד ופירש רש"י שמן והדם בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלין והדם להריח זכינו לריחו ולסיכתו כגון משתא דכבישא. ולא היא. לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא לבסוף לפי שטעה והשמיע בכך. והרי"ף גורס בש"א מברך על השמן ופוטר ההדס ובה"א מברך על ההדב ופוטר השמן וסיים הלכה כרבא דהלכה כבתראי. וכתב הרא"ש ורב אלפס גורס ופוטר השמן ולא נהירא דאין ברכותיהן שוות וסיים הרא"ש ורב אלפס פסק דהלכתא כרבא ונראה שלא היה כתוב בספרו ולא היה לאשתמיטי וכו' וכן מסתברא דהלכה כבית הלל דהכרעה דרבן גמליאל לאו הכרעה היא אלא שנתן טעם לדברי ב"ש. והתוס' בפרק הגוזל ומאכיל דף קי"ו גבי הכרעה שלישית לאו הכרעה נמשכו תוספות אחר דברי הרא"ש הרי לך לפניך במה שכתבנו בד"ה הכרעת שלישית כתבו ואור"י הא דתני בפרק כיצד מברכין בש"א מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס וקאמר רבן שמעון בן גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו ולסיכתו כו' לאו שייכא הך הכרעה לשאר הכרעות שהבאתי דלא סבירא ליה פלגא כמר ופלגא כמר אלא דמפרש טעמא דחד מנייהו כו' ע"ש. בכן נערתי חצני לבאר דברי הרי"ף על נכון ולא קשיא מאומה מכל מה שהשיב עליו הרא"ש. אמנם בגין דא צריך אני להודיע גמרא בברכות פרק אלו דברים (נג, א) אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר הזוהמא אין מברכים עליהם. למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכון מיתבי כו' הנכנס לבשם כו' ומשני התם נמי לריחא עבידא כי היכא דנרחו אינשי וניתו ונזבין וזה לשון רש"י שם שמן העשוי להעביר הזוהמא שמביאין בסוף הסעודה לסוך ידים מזוהמות אין מברכין עליו והא דאמר בכיצד מברכין האי משחא כבישא וטחינא אין מברכין בע"כ לא בבא תוך הסעודה קאמר אלא בבא להריח עכ"ל. והנה אפרש סוגיא דשמעתתא לגירסא זו בית שמאי אומרים מברך על השמן ופוטר ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ופוטר השמן. והרא"ש שהקשה מסמן בלשניה דברי בית הלל שאמר פוטר השמן ולא נהירא ולא הביא דברי בית שמאי דאמר פוטר ההדס אלא משום דכבית הלל צריך להיות אליביה דהלכתא לאפוקי בית שמאי דפליגי. והנה תחלה נקיט סתמא והוי משמע האי שמן הוא השתא דכבישא כפירש"י שם פליגי הן שבא להריח ואם כן ברכותיהן שוות בורא עצי בשמים כמו שמסיק בכ"מ דף מ"ג ע"א מר סבר שמן פוטר הדס ומר סבר הדס פוטר שמן ורבן גמליאל ביקש להכריע פלגא כמר ופלגא כמר דהוינו נקיט בלישניה שמ. זכינו לריחו וזכינו לסיכתו אין פירושו שפירש כך בית שמאי איירי בהחלט מזה לא כן רק מילי מילי נקיט כי בשמן מצינו שני עניינים של הריח ולפעמים בא בסעודה להעביר הזוהמא ובזה הוא מכריע אם שמן הוא להריח שלא בתוך הסעודה ואז ברכותיהן שוות בורא עצי בשמים מכריע כבית שמאי לברך על השמן ופוטר ההדס כי ברכותיהן שוות ושמן שמוזכר בקרא. ומה שאין כן כשבא שמן והדס להעביר הזוהמא דהיינו שבא בסעודה פסק כבית הלל דמברך על ההדס בורא עצי בשמים ועל שמן לא שייך ברכה עצי בשמים כדעת רב הונא בפרק אלו דברים ולכן בירך על ההדס ברכתו ופוטר השמן. ואין להקשות הלא על כל פנים מוכרח לברך בורא שמן ערב כפירש"י לקמן גבי רב הונא ומיהו מברך בורא שמן ערב. דזה אינו כי התם לא איירי רק מה שהביאו שמן לסעודה להעביר זוהמא מכל מקום עומד להריח גם כן ואיכא למיחש שכוונתו על שניהם להעביר ולהריח אז מברכין בורא שמן ערב מה שאין כן בשמעתתא דהכא הביאו לו שמן והדס אז אין כוונתו בשמן רק להעביר הזוהמא ולא להריח מ"ה הביאו לו גם ההדס אם כן אין כוונתי להריח בשמן רק לסוך להעביר זוהמא לחוד ולכן אין צריך לברך כלל וכלל כי ההדס פוטרו. ובמעשה דרב פפא יהיה מה שיהיה כי לא הוברר לן אם בא לפניו רק להריח או אם באו תוך הסעודה אם היה להריח וכבר ידעת שרבן גמליאל כב"ש לברך על השמן ולפטור ההדס והוא שקל הדס ואם היה בא בתוך הסעודה היה רבן גמליאל מכריע כבית הלל לברך על ההדס בורא עצי בשמים ולפטור השמן מכל וכל כדפרישית והא בריך אהדס ברישא ואח"כ חוזר ומברך על השמן ולכן הקשה מהמכריע והוא אכסיף והשיב לו כי רבא אמר הלכה כבית הלל שבא בסעודה מברך על ההדס בורא עצי בשמים ועל השמן בורא שמן ערב על זה מסיק הגמרא ולא היא אשתמוטי אשתמיט כי טעה בדבר בשעה שמביאין ההדס ושמן ביחד בתוך הסעודה אין כוונתו להריח מן השמן רק לסוף לחוד ובאמת רבא פסק הלכה כבית הלל הן כשבא בתוך הסעודה והן בבא להריח תמיד מברך על ההדס ופוטר השמן. ועל זה פוסק הרי"ף הלכה כבית הלל והשמיט האי ולא היא לאשתמוטי כי האי ולא היא הוא ענין אחר ורבא דאמר הלכה כבית הלל הוא ענין אחר ולא חש להביאור ולעולם היה כתוב בספרי האי ולא היא כדרך שפירשתי ונמצא לפי זה רבן גמליאל הוא המכריע ממש פלגא כמר ופלגא כמר ולא כדעת הרא"ש ולא כדעת התוספות ומה שרבן גמליאל נקיט בלישניה שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו מילי מילי נקיט ובזה מראה בהדיא הכרעתו וגם רש"י בגמרא דפירש שמן זכינו והדם בסוף הסעודה רש"י אין מפרש רק הגמרא מה טבעו של שמן וטבעו של הדם. ע"כ דברי הרי"ף נכונים ושרירא וקיימא ונחזור לעניינינו בענין שמן ויין ומה שכתוב לאחוז היין בשמאל ויחזור ליקח בימין בא להורות ככל מה שכ' אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד שעושר בימין גם כן כי ברכת ה' היא תעשיר (משלי י, כב) תחלה לוקח בשמאלו לזכור כשמברך ה' יברך עצמו שברכת ה' תעשיר והעושר שייך לימין ג"כ:

וזכרתי את בריתי יעקב כו' (ויקרא כו, מב). קשה זה הפסוק הוא של נחמה, ועדיין לא גמר הקללות ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות. וקבלתי כי אף זה הפסוק הוא מתוכחת מוסר, כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא, לרשע בן צדיק. כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה שראה אביו מתנהג בחסידות, והוא אין מנהג אבותיו בידו. וכן אין דומה מי שהוא דר במקום מכוער, למי שהוא דר במקום תורה. על זה אמר אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה, שאתה מזרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. וגם הארץ אזכור, כי נתתי לך ארץ ישראל שאוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב), ועל כל זאת לא הלכת בדרך ישר. על כן כל איש ישים אל לבו, ובפרט מי שיש לו אבות שהיו יראי אלקים, וגם מי שיושב במקום חכמים לומדי תורה, צריך לראות ביותר לילך בעקביהם לתורה ולמעשים ולמדות ולילך בדרכי החמודות:

ולכן עם נבון וחכם אל תאמרו הא דעדיף זה מחבירו לרוב שכלו ועוצם חכמתו ובינתו לא כן הוא שקר נחלתם רק מתת ה' הוא כאשר נוחיל טובו וחסדו הגדול ברב תפלה ותחנונים ואין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת אלא להתפלל לה' בדמע שישוב וירחמהו כי אל שומע תפלה הוא וקרוב לכל קוראיו באמת ולכן הסירו מסוה עורון הנה ימים באים ימי חפץ ומט"ו באב ואילך הגיע זמן הוספה להוסיף אומץ בתורה ויראת ה' (תענית ל"א ב"ב קכ"א ע"ב) חזקו ואמצו לבבכם בתורת ה' וראו כי אבדנו בעו"ה חזון וצופה אבדנו מקדש ה' ארון אורים ותומים מזבח מכפר כהנים מלכות ב"ד סנהדרין מעתיקי שמועה כהנה רבות ואין לנו שיור רק תורה זאת אשר באמת היא כלולה מכל הנ"ל והפרטים אבדנו בעו"ה אבל כלליות נשאר לנו וראוי לנו להשגיח בו ולסלסלו ולרוממו כאיש שמתו לו בנים בני מעלה ורוממות ולא נשאר לו בלתי בן יחיד הלא באהבתו ישגה תמיד מחיקו לא יזוז ומחדר משכבו לא ימוט כן יש לנו לעשות בתורת ה' כי זהו היתר הפלטה מאשר השאירו לנו אויבים והנה נבאר מ"ש (איכ"ר ה טז) משפסקה סנהדרין בטל השיר ונבאר הגמ' דקאמרו בסנהדרין (דף צד) דבקש ה' לעשות לחזקיה משיח וקטרגו הואיל שלא אמר שירה לפני ה' ופתחה הארץ אני אומר שירה כדכתיב מכנף ארץ זמירות שמענו תניא גנאי לחזקי' וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה ארץ לומר שירה ע"ש להבין הענין הזה למה ביקש הארץ לומר שירה במקום חזקי' וגם מה גנאי לחזקיה ולמה לא אמר שירה נראה לומר בשנקדים במ"ש (ישעיה נא ו) השמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ופי' הזוהר (תיקו"ז תקון לא עו) כי שמים הם שמים דס"ם וארץ דלילית ולהבין הענין תדע ותשכיל הפסוק בירמיה (ירמיהו ח יא) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ויש להבין מה ענין והמשך פסוקים זה לזה אבל דע כשתדע ענין כשוף עד שאמרו חז"ל (סנהדרין סז ע"ב חולין ה) שמכחישין פמליא של מעלה ומה הוא זה ודע כל ענינם הוא הכל לטובת עוה"ז והחמה היא תצמיח זהב כנודע לכל מחקרים כי הזהב משפעת החמה והחמה דרך משל מקבל שפע להשפיע לכל ארצות זהב לכל מדינה ומדינה כפי חוקות השמים והכל במדה ומשפט וקו המדה מכפי משטרו לו מנותן הצורות דרך משל יש בחמה שפעת זהב להשפיע בארץ אופיר שקורין עכשיו פיר"ו אלף ככר והודו מאות ככר וחינא מאות ככר וכן בשאר מדינות ומה עושים הם עושים צורות בשעוה או באבן מאגנעט ואגא"ט שיש לו כח מושך וכהנה לצורת השמים כפי המקובל בידם וחושבים זמן ומהלך החמה לכוין בשעה ידועה ומקטרים לחמה ושוטחים לפני צורה ההוא עשבים טובים וכהנה מדברים רבים ולוחשים ג"כ לחישות רבות שהוא השבעות לחמה וקצתם מערבים לתוכו בתוך הלחש דבר הלל ושבח לחמה והגיעו עד שמוסיפים לקרוא אלוה וכדומה וזהו צריך חשבון ושקידה לדעת מהלך חמה על בוריה ומחזה שם לאורך ורוחב מדינה וכפי מהלך במזלות וגם קישור הכוכבים וטבעי ארץ ועשבים ומחצבים להקטיר ולהקריב קרבן ובזה יבא שפע מחמה למטה דרך צורה ההוא ומה שיהיה זהב בארצות רבות הוא רק בשדה וחפירתו וימצא זהב ככרים אלף בחפירה שלו והשפעת מדינות רבות נלקחים לו לשדהו וארצו וכן עושה בשאר דברים ובשאר כוכבים לקבל שפעתן בא"ט ואבן בדולח וגם השפעת הכוכב לתבואה ופירות בכישוף וזה יעשה שיהיה הכל בשדהו וגנו ויהיה כל שפע בלי מספר ויגזלו משפט הראוי ליתן במדינות אחרות ולכך ע"י זה יהיה במדינות אחרות רזון וכן עושים שהשמש ושארי כוכבים מחלקים לכל אישי בני אדם כח וגבורה ונוי ואריכות ימים והם בכשופם חושבים להגיע להם כל גבורה הנחלק ע"פ הארץ להם לבדם ולכך היו גבורים אנשי שם בעלי ענקים והאריכו ימים והיו בעלי נוי כנודע בספורי קדמונים מאנשים וביחוד נשים שהיו מופלגים בנוי וכח ואריכת ימים עד שתארו להם תואר אלוה ימ"ש וזהו ענין כישוף אצלם ולכן בדור הזה שת"ל בטל ואין אתם יודע מפני מה לא נמצא ענק וגבור וכדומה מדורות ראשונים עד שרבים מחכמי אומות בזמנינו חושבים שכל הסופרים מדורות קדמונים מבני ענקים וגבורים כמו הערקולוס הגבור וכדומה כל וכל שוא ושקר ולהיות כי לא נמצא בזמנינו ממנו דבר והן אינם יודעים כי הכל היה בכישוף ולהט וברוך שהפיר עצת בדים וביערם מהעולם ולכך אמרו נשים הארורות לירמי' הנביא (ירמיה מד יח) ומאז חדלנו להקטיר למלאכת שמים ולהסיך נסכים חסרנו כל כי ע"י כישוף הנ"ל השיגו טובה המדומה עושר וכל דבר חפץ גשמי לבלי מעצור כלל וזהו שאמרו בגמ' דסנהדרין סוף פרק ד' מיתות (דף סח) וכו' דר"א אמר בכישוף דבר אחד ונתמלא כל השדה קשואין ואין זה אחיזת עינים כמבואר שם אבל כן הוא כי הכח שמשביע לכל השדות קשואים אמר הוא בכישוף ונתמלא כל שדה זו מקשואין דהיה ראוי לכל מדינה וכולם באו על שדה אחד וזהו תכלית מעשיהם אחד מוסיף וא' גורע ולכן קראו חכמינו ז"ל שמכחישים פמליא של מעלה אין כוונה בלשון כחש מגזרת כזב רק מגזרת דל ורזה שעושים כאן שפע רב ומכח זה במקום אחר הוא כחוש ורזה כי חומסים שפע של עולם אשר לא כדת ולא כטבעו של עולם אשר הוחק מטבע אשר יצר את העולם ולכך אסרו התורה ועיין ברמב"ן לתורה פרשת שופטים בפסוק לא תלמד לעשות דכתב ג"כ דהתורה אסרתו שחפץ הבורא שינוח הדבר על טבעו ונימוסו כחוק אשר קבע אך דע כי את זה לעומת זה במקדש היה ג"כ ששלמה נטע במקדש כל מיני אילן של זהב ועשו פירות זהב והיה ממנו פרנסות פרחי כהונה כמבואר ביומא (דף כ"א ול"ט) וכן נטע בירושלים כל מיני מגדים שבעולם והיא ג"כ שהכיר שלמה מקום התפשטות השפע של זהב לכל מדינות הקרובים ורחוקים ונטע במקום ההוא בחכמה ידועה אילן והיה הארץ נושא פירות זהב כי מקום ההוא יניקות ועפרות זהב לו וכן כשהכיר בזה מקום הולך יניקה לארץ הודו לגדל פירות הודו נטע אילן במקום ההוא ויצא עץ עושה פרי ההוא ועל דרך זה עשה בכל ולכן במקדש הכהנים שעוסקים בקטורת מתעשרים (יומא כו) כי משם מקבלין שפע וכן היו מופלגים בכח ובנוי כדכתיב (איכה ד ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז ויש לכאורה לתמוה ולמה מותר זה הלא גם זה שינוי מטבע עולם ונימוס ההוחק בעת בריאה אבל ההבדל כי בהמ"ק מרום מראשון קודם לגלגל המזלות וגלגל המזלות מקבלים השפעתו מבהמ"ק וטפל אליו וכשהגיע השפע לגלגל המזלות אז הוחל הטבע כי מקור הטבע ותחלתו הוא המזל וא"כ כשהגיע הדבר למזל כבר הוחק הטבע ונימוס סדרי בראשית והמשנה במזל משנה נימוס ורצון אלוה וגם למזל וגלגל נותן קצוב ד"מ קצוב ד"מ שפע לאלפים ככרים זהב ואם הוא יקח לעצמו מאה ככר הרי גוזל חק שארי ארצות ועושה עול כפי נימוס הבורא וגזירות חכמתו לכל ארצות בפלס ומשקל משא"כ המקבלים דרך מקדש ודרך קודש יקרא לו הוא למעלה וקודם המזל ואף הוא קודם הטבע כי הוא קודם התחלות הנימוס והסדר וא"כ אין כאן שינוי רצון ונימוס ועוד במקדש מקור נאמן לא יכזב ואף אם ירבה ליקח כהנה וכהנה לאין תכלית ממש לא בשביל זה יומעט השפע מכל ארצות כפי חוקים הקצוב כי מבהמ"ק יושפע בברכת ה' אשר נתן לעמו לנחלה בברכה שאין לו קץ וזהו מאמר ירמיה כי הזהיר על טפשותם בכישוף ובעו"ה זה היה מהמרי בבית ראשון כנ"ל וידוע כי כל כונתו לעושר בהון ואבני חפץ וכדומה ואמר כי לבסוף לא יקום כנודע כי כל מה שהוא בשינוי טבע לבסוף לא יקום ואמר עושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כי ה' לא יניחו ויהיה באחריתו נבל ומורד בה' ולא תקשה הא גם במקדש וירושלים נעשה כן כנ"ל ועל זה אמר הנביא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי מקדש הוא כסא כבוד ה' ששם השפעה והוא מרום מראשון דהיינו הגלגל ומזל שממנו מתחיל ראשית הגבול והזמן וא"כ בזה לא שייך שינוי נימוס עולם כנ"ל באריכות ואין ענין זה לכישוף וא"ש ונחזור להנ"ל כי מימות אנוש שהחלו לטעות ולעשות כוונים לכוכבי שמים נפתחו כוכבי שמים וכסיליהם לקולם ורב כשופם ולחישתם עד ששמעו בקולם ועשו כאשר זממו ומרדו פי מלך עליון ולכך הם פסילים וזוהר קראם אלילים כי הם שקלקלו ויצאו מקדושה לטומאה בעו"ה ולכך אמר כי שמים כעשן נמלחו דא שמים דס"ם כי הם נתקלקלו על ידי מעשה בני אדם והתמיד הענין ביותר בדור המבול בכשופם ולכך נאמר (בראשית ו ח) כי מלאה הארץ חמס ולערב כחות זנו למאוד כנודע בחכמת כישוף וחכמת מבטא הכל בתערובת המזגם יושפעו ביותר ולכך בלעם הקוסם נתן עצתו לזנות ונשאל לאתונו וכל חכמת התולד' לקדמונים הכל בנוי על מעשה זימה כאלו הכוכבים חשקו בבנות ארץ וכדומה מדבר כיעור וזימה ואמרו במדרש רבה (ב"ר פכ"ו ז) בני ענקים שהיו עונקים החמה הורד לנו גשמים והי' מוריד והיינו כמש"ל בכשופים ולכך כשהביא הקב"ה מבול גם כוכבי השמים וכסיליהם נענשו כי ידוע כי שלימות ואושר הכוכבים הוא בתנועתם כי על ידי כך מקבלים שפע מנותן הצורות אשר בגאותו רוכב שמים וזהו עבודתם במצוה ועומד מה' ובתנועתם יטב להם לקבל שפע ושלימות כאשר נבאר לקמן באריכות וכאשר יחדלו ויעמדו להתנועע ולסבב ימעט שפעם ושלמות מהותם וזהו להם ממש כמיתה ולכך הענישם ה' בזמן המבול שכל י"ב חודש לא שמשו מזלות כלל והכל תלוים ועומדים ברפיון וכמעט ספו תמו לולי נפלאות השם לקיומם ולכך דור המבול שכל בטחונם היה במזלות והי' בדעתם לכשף שכל שפעת מים שהיה בגלגל להוריד לארץ שיזובו הכל במקום א' כמו שעושים עוד היום מכשפים שיש בידם קבלה מקדמונים מכשפים איזה לחש וכל כונתם לרוע כשיש עבים מלאים מים בלחש שלהם מוליכין אותו ליער מקום בלי זרוע ושם יקלחו המים לאיבוד ולרוב שכיח שהמלכיות הורג בהם וכן היה מחשבתם בזמן המבול לכשף שכל המים ירדו למקום א' והוא על נח וביתו שהיה מייסרם ומזרזם לעבודת השם וזהו מבואר במדרש (ב"ר פ"ל יז) שאמרו אי אתא מבול על ביתא דהאי גברא אתא והדבר מובן וה' הפיר מחשבתם כי לא שמשו מזלות כלל ואוהבם מרחוק עמדו וגם היה עונש גדול למזלות ולכך מן דור המבול ואילך אין כח במזלות לפעול כ"כ בכדור ארצי כמקדם לגדל בריות משונות וכדומה כי כבר פסק כחם והם חצים משוברים במה שעמדו שנה א' בלי תנועה וקבלת שפע אלהות והגעת משלימות בסבובם ותנועתם והנה לאחר מבול כאשר קמו דור הפלגה לא הונח להם בכשופים למטרי השמים כי אם הוסיפו והוא כמו שיש לכוכבי שמים מלאכים ושרים והם נקראים נפש הגלגל כמ"ש הרמב"ם (במדע והל' יסוה"ת פ"ג) וכנודע אף כי ארץ הכדורי וגשמי יש לו נפש והוא נקרא נפש ארץ והוא שר לארץ והוא נפשו ובכל מקום שתמצא אמרה ארץ הכונה לנפש ארץ ושר שלו שהוא קיומו וצורתו והוא שוכן במרכז הארץ כמשכן הנפש באדם בלב שהוא מרכזו וכן הוא במרכז הארץ ולכך קימו וקבלו כל טבעים ומחקרים כי אם תעשה נקב בכדור ארץ מכאן עד קצהו השנית מעבר לעבר ותשליך אבן בו יהיה האבן עומד קיים במרכז של הארץ והוא רוח מאת ה' יבוא ונקרא רוח אלהים וזהו שר העולם הנזכר על הרוב בדברי רז"ל וביחוד במה שאמר (חולין ס) כשהוציאו דשאים זרעים למיניהם פתח ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ונתחבטו המפרשים מי הוא שר עולם ע"ש והאמת הדבר כמ"ש ולזאת בדור הפלגה התחילו לכשף ג"כ בלחושים ומעשים והקטרת לשר ארץ ההוא ג"כ וזהו מעשה אוב וידעוני שהוא ג"כ מין ממינו כישוף כמבואר בגמרא אבל יצא לדון בפ"ע כמבואר בסנהדרין (דף סז ע"ב) והיינו דאין ענינו כלל לכוכבי שמים רק הכל לשר הארץ ולכך כל ענינם במחילת ארץ וחפירת עמוקים כנודע מעסקם ומעשיהם ולכך נאמר (ישעיה כט ד) והיה כאוב מארץ קולך כי אוב מוציא קול מתחת ארץ והוא כי מכשף ומקטר לשר ארץ וזהו עיקר קלקול דור הפלגה ולכך עשו דבריהם בעמק שהוא יותר ראוי לכך היותו קרוב למרכז ארץ ואמרו (פסחים פז ע"ב) על בבל שעמוקה כשאול ולכך עסקו בעבודת אדמה חומר ולבנים כי הכל מענין ארץ והתחכמו לעשות קישור בין כוכבי שמים ושר ארץ שיהיה שניהם בקישור וזהו (בראשית י"א ד) נבנה לנו מגדל וראשו בשמים וחשבו כי בדור המבול היה קלקול במזלות שלא יכלו לעזור להם כי שר של ארץ לא היה עמם בהתחברות וקישור ולכך תהומות ארץ נפתחו תיכף והמים גברו ועלו אבל כשיהיה אלו שרים בחיבור עליונים ותחתונים ומגדל שרצו לבנות ע"פ חכמת הקסם יהיה מחברן וא"כ יהיה קשה להפרידן ולנתק אגודתם ואם כי ה' הפיר עצתם מ"מ מאז החל עבודת אדמה לטמא לשר ארץ ג"כ ולהיות ארץ דלילית כמ"ש הזוהר כי גם שר ארץ נלכד בשחיתתם בכישוף ולכך גם ארץ כבגד תבלה כי הכל סר יחדיו אבל אברהם וזרעו להיותם רוצים ויודעים כי על ארץ יהיה כבוד ה' חופף בנתינת התורה ובנין בהמ"ק אשר משם יושפע לכל עולם וזהו שלימות עולם וראו כי ארץ יהי' נטמאה כ"כ לא יהי' מקום לחול שם רוח ה' וקדושת שכינתו ובפרט כי להיות כי כאשר כתבתי ששמים וארץ בגדו בה' ובנים זרים הם ביקש להעבירן רק ישראל בקיום התורה מתקנים הכל מחזירן לטוב בתקוני ארץ ומצות הנהוגים בארץ ובימי דוד כאשר כרה שיתין ביקש תהום שהוא שר של ארץ לעשות ולשטוף מקום ביהמ"ק וזהו הכונה בגמרא (סוכה נג מכות יא) ביקש לשטוף עלמא שזהו תכלית העולם כלו כי כונתו לרוע אבל דוד הניח שם שם וירד ונזדעזע ובזו הפכו לטוב ובמזמורי שיר המעלות וכן השמים מתקנים בקביעות חדשים וחשבון תקופות מב"ד הגדול אמיתית בירושלים אשר שם שכינת קדשו עמם ומסכים למעשיהם של ב"ד ולכך אמרו (שבת פ"ח ע"ז ג) תנאי התנה הקב"ה ואם יקבלו ישראל תורה מוטב ואם לאו יבטלו שמים וארץ לרוע קלקולם ולכך דרשו (שם) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וכו' ולכן אברהם יצחק יעקב חתרו לתקן הארץ ולטהר חלאתו כדי שיהיו ראוים לחול שכינת ה' בתורה ובהמ"ק אשר זהו שלמות היצירה ולכך אברהם היה במעמד דור הפלגה ומיחה במעשיהם כנודע במדרש וכמ"ש הרמב"ם הרבה מזה ולזאת תפשהו והיה חבוש תחת ארץ במחילה מקום לא ראה אור כי הואיל והתחכמו כי מזלו רם חשבו כאשר יתפשו אותו במקום שלא יחול שם כל אור הכוכבים ושמש והי' כח ביד שר ארץ ללכדו והוא בתקונו שם וביחודו תיקן שר הארץ כמעט וגם אח"כ בהלכו מארץ לארץ לאורך ורוחב ויקרא בשם ה' ופרסם אלהותו ובנה כל מקום מזבח לה' בזו תיקן שר הארץ ולכך אמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר כי כל תיקונו 'היה לתקן הארץ וכן ישראל במצרים בגלותם ועושים חומר ולבנים הי' ג"כ לתקן השר וכמה נפשות ישראל שנשקע בבנין תחת ארץ היה לתקון השר ובאמת נתקן כי הקב"ה ירד לארץ ונתן שם תורתו ולכך היה זה אות לישראל במצרים כי כבר הגיע עת התורה לצאת כאמרם שינתן תורה בארץ וכמאמרו למשה (שמות ג יב) וזה לך האות בהוציאך ממצרים תעבדון אלהים על ההר הזה ולכך צוה ה' ביו"ד דברות לעשות מזבח אדמה לתקן השר והיה הכל בטוב אבל בבית ראשון קלקלו התקונים כי החלו לעשות כמעשה מבול ודור הפלגה בכשופים לשמים וארץ באוב וידעוני ולכך אמר ה' שלעתיד כולם יאבדו והנה זכות אבות מגין על ארץ כמ"ש כי אבות תקנו ארץ ולכך נאמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור הרי זכות אבות מגין על הארץ וא"כ כל זמן שזכות אבות קיים אין לארץ מגור שתבלה כבגד כי זכות אבות מגין אבל כאשר יפסוק זכות אבות אז גם הארץ בכלל הסכנה להכלות כמו שמים ואמרינן בגמרא (שבת נה) עד היכן זכות אבות עד ימי חזקיהו ואז תמה זכות אבות וא"כ אילו היה ימי התיקון וביאת משיח קודם שעברו ימי חזקיה לא היה מגיע לארץ כליון כי עדיין היה זכות אבות מגין כדכתיב והארץ אזכור כנ"ל ואח"כ בביאת משיח נתקן הכל בקרבנות ועבודת ה' ויהיה רוח טומאה סר מארץ וא"כ היה לארץ תקומה אבל בעו"ה כאשר עברו ימי חזקיה ולא בא משיח ותמו זכות אבות א"כ חטא אדם הראשון במקומו וא"כ ארץ כבגד תבלה וזה ענין הגמרא (סנהדרין צה) ביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח ואילו היה כן לא קרה לארץ ביטול אבל בשביל שלא אמר שירה לא נעשה והארץ הרגישה ההעדר שלא נעשה משיח ולכך פתחה הארץ אני אהיה אומר שירה כדי שיהיה לה קיום ולכך אמר (ישעיה כד טז) מכנף ארץ ולא מפה ארץ דהכי דייק בגמרא בסנהדרין פ' דיני ממונות (דף לג ע"ב) ע"ש כי השר אמר שירה והוא שוכן במרכז ארץ והוא כנף קצה ארץ כי כל דבר כדורי המרכז הוא תכלית המרחק ולכך נאמר מכנף ארץ וזהו ענין משה שאמר האזינו השמים ותשמע הארץ כי האזנה הוא דבר עיקרי ושמיעה הוא דבר מקרי אגב אורחא משמע כמ"ש כל מפרשים כי בזמן משה היה קיום תורה מישראל יותר נוגע לשמים מהארץ כי עדיין זכות אבות היה קיים אבל ישעיה אמר בימי חזקיה כמו שאמר בימי וכו' חזקיה למלכי יהודה ואז כבר תמה זכות אבות וא"כ הדבר נוגע לארץ שגם הארץ תענש בביטול ישראל התורה ולכך נתן גם האזנה לארץ כמו משה שנתן לשמים ויובן ג"כ עפ"י דאמרינן במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תק"ו) דלע"ל יאמר הקב"ה הנני מעבירם שנא' שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד וכו' ויש להבין למה צריך להעביר שניהם יעביר אחד ויהיה נשאר עד אחד אמנם כביכול הקב"ה עד רק לרב חמלתו אינו רק כמו עד אחד ואם כן אם ישאר עד אחד הרי כאן שני עדים רק קשה הא אין הקב"ה עד כמאמר הגמרא בע"ז (דף ג) כלום יש אב שמעיד על בנו אך זהו אם אנו מקבלים אותו לאב אבל כשאנו מורדים בו מבלי שמוע בקולו כדכתיב (מלאכי א ו) ואם אב אני איה כבודי אם כן יכול להעיד וזהו מאמר ישעיה (ישעיה א ב) שמעו שמים והאזיני ארץ כי שניכם בכלל סכנה בעזבם מצות ה' כי לע"ל מחמת קלקולם תהיו נבערים מהעולם רק קשה למה שנים ועל זה אמר כי ה' דבר ואם כן יש כאן ע"א ואחד מכם מצטרף לשנים ולכך שניכם תתבטלו רק קשה כלום יש אב וכו' ולזה אמר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי לא קבלוני לאב והרי כאן עדות מזה כל שומע ילמד כמה רב מעשה בני אדם הישראלי בארץ לתקון שמים וארץ והכל תלוי במעשה ישראל ומה היה העון מאבותינו וכי לא לחנם נטו אחרי הבצע ובעונותינו הרבים עכשיו בטל זה מהעולם ומ"מ רוב המוני עם ישימו זהב כסלם וימאסו בארץ חמדה היא התורה והמצות וירגנו באהלם לשבת בבתי כנסיות של עמי הארץ ודברי שטות ושיחה בטילה עם נשים אשר לא ינקה רע בהסתכלות והרהור אוי לנו מה נאמר ומה נדבר ראשונים שעברו היה לגודל חכמתם בחכמות וגם יצר הרע דעכו"ם הוא ענין כשפים הנ"ל גבר עליהם אבל עכשיו איך נבלה זמן בשטות דברים בטלים ושיחה של עבירה המטמאים שמים וארץ כמש"ל וישוב לישוב הנ"ל למה נמנע חזקיה לומר שירה ולמה פתחה הארץ לומר שירה ומה ענין שירה נקדים לומר בענין המופת שנתן לחזקיה (מלכים ב כ יא) שיסוב הצל עשר מעלות לאחוריו וקימו וקבלו חז"ל כי השמש הלך לאחור עשר מעלות ולכך גם הצל הלך אחורנית עשר מעלות כמבואר בגמרא (סנהדרין צו) ומדרש בכמה דוכתי אך הרלב"ג וסייעתו כת המתפלספים בשטותם חשבו כי לא היה הדבר בשמש רק בצל ועשו המופת ההוא כאחיזת עינים וכבר דיבר עליהם הרי"א ברוחב חכמתו ולשונו הטהור דברים הראוים לדבר על אנשים כאלה אשר נטו אחרי ההבל דברי פילוסוף היוני אבל העיקר הקושיא מרלב"ג דכתיב (דה"ב לב לא) לדרוש את המופתים אשר היה בארץ ואילו היה השמש חוזר לאחוריו הרי היה מופת בשמים ולא בארץ ומהו המופת אשר היה בארץ לא תירצו המפרשים ישוב נכון ומתקבל כראוי ועתה דע לך והבן כי כל פילוסופים קדמונים הסכימו כי תנועת הכוכבים כולם בסיבובם היא לקנות שלימות והיא עבודת ה' להם כמו שיש לנו עבודה בעשות מצות ה' לקנות שלימות לנפשנו כן הם קונים שלימות בנפשם השכלית בתנועותם וסבובם הילך והילך ולכך אמר ישעיה (ישעיהו מ כה) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר הרצון שיראו איך כולם כפי אשר פקד ה' עליהם למהר תנועתם בחפזון לסבב יום יום כל כדור ארצי והוא אחד מגבורות ה' כמו שתמהו כל תוכנים שברגע אחד יסבב החמה שהוא ק"ע פעמים ככדור ארצי אלף פרסאות לפחות ועבור זה נתטפשו הרבה מתוכני' קופרניקוס וסייעתו באומרם שהארץ מסבב אבל שקר נחלו והאמת עד לעצמו כי הארץ לעולם עומדת והם מסבבים בכח השם שהוחק בהם ורצים לקבל שלמותן ואין אחד מעכב במרוצתו כדי שישיג שלמותו ואם כן איך לא נלמד אנחנו להיות רצים לעבודת ה' לקבל שלמותו ולהשיג שפעת ה' וזהו אמרו של ישעיה אחר כך למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וכו' וזהו שכל טעם התנועה היא להשיג שלימות כי הם בעלי נפש ושכל נסתרה קושית קופערניקוס וסייעתו שהקשו איך השמש וכל כוכבי שמים ירוצו כדי להאיר הכדור הארצי החומרי והקטן ואינו כי מרוצתם לקנות שלימות נפשם ושפעת אלוה כי זוהיא מצותם ועבודתם ובאמת הנוצרים אחרונים חושבים שאין כל כוכבים בעלי מדע ונפש כלל ואין להם נפש שכלי המנהיג אותם רק המה כדורים מקשים חומרים כמו כדור ארצי וכפי אשר שם בם הטבע היוצר בראשית לילך להתנענע סביב סביב תמיד הם מתמידים בטבעם ולזאת רצו לשחוק על מה שקבעו חז"ל (סנההרין מב) בקדוש לבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם אבל עמדתי עמם בויכוח במקהלות רבים מחכמיהם ותודה לאל כי נצחתים כי שאלתים אם כן הוא מה הוא ענין כישוף להוריד שפע מכוכב ע"י צורות ולחשים והקטרות כיון שהם אבנים דוממים ואין בהם תבונה וכלי שעה העשוי להתנענע היועיל כל הלחישה והקטרות שלא ילך במרוצה או במתינות ובררתי להם מכל ספריהם שכך היה ענין כישוף להוריד שפע כנ"ל ואם הם חומרים מה יועיל כישוף וע"כ יודו או שהם בעצמם משכילים או שבעלי נפש משכילים מנהיגים הכוכבים ועפ"ז יצאו ויבואו וזהו מה שרצינו לומר או שהם בעצמם שכלים או שבעלי שכלים מנהיגים אותם אבל לפי הנחת פלסופי והגיון כל מה שיכולים למעט ביצורים אין לנו להרבות בלי הכרח א"כ כיון שאנו צ"ל בע"כ שיש כאן להנהגה נפש שכלי למה נוסיף אותו ולומר שיש לכוכב מנהיג נימא שהוא גופא בעל שכל ומדע וכן נאות לבורא אשר הוא החכמה עצמה שלא יברא כדור עכור מקשי כזה ק"ע פעמים ככדור ארצי בלי שכל ותבונה וחומר בעלמא ויותר טוב שהוא משכיל ויפה קבעו חז"ל ששים ושמחים לרצון קונם והודו כלם לדברי תודה לאל וכן הסכימו להדפיסו בפראג וכל לשון אשר קם נגדי למשפט בפילוסופי הרשיעו ולכך אמר שמואל (ברכות נח ע"ב) נהירא לי כל שבילי דרקיע בר מכוכבי דשביט הוא "קאמעט" שנראה בחורף העבר ובלי ספק שידע מהותו כמו שיודעים כל המון תוכנים בזמן הזה שהוא ממותרות הפסולת כוכבים וחמימות ואידים והקטורים העולים מן הארץ שמתקבצים אבל מה שלא ידע שמואל הוא על סבובו הכדור ארצי כתנועת יומית כמו שהעידו כולם וכמו שהחוש מעיד על זה תמה שמואל מה הוא ענין סבובי ותנועה יומית כי בשלמא הכוכבים הם בעלי מדע וקונים שלימות בתנועותם יום יום הכדור ארצי קיום העולם משא"כ כוכב דשביט שהוא קיבוץ פסולת החומרי בלי דעת כלל למה יסובב בתנועתו יום יום הכדור ארצי כתנועת הגלגל היומי בלי הבדל וגם שיהיה בו טבע הבורא כי איך יוחק הטבע בדבר שאינו במציאות והוא מקרי בעלמא לבד ונמצא רק בזמן מהזמנים ולכך התפלא בו שמואל ובמקום אחר הארכתי בזה למאוד כפי קט שכלי במקצת ואין כאן מקומו רק להודיע כח חז"ל שהיה ידם שלמה בכל מדע וחכמה ודעת קדושים ואם יקח איש מוסר מכוכבי שמים כמה יהיה זריז וחרד בדבר ה' ואולי גם לטעם זה כתב האר"י ז"ל בשעת תפלה להביט בעד החלון לפרקים נגד השמים כי זהו מורה ומעורר יראה וחשק לעשות רצון ה' בכל עוז אמנם התוכנים ופילוסופים הקשו דא"כ כפי התנועה כן תרבה השלימות וא"כ כל כוכבים יש להם שני תנועות כפי הסכמות כל חכמי תכונה וכמ"ש הרמב"ם וכן המהרש"א הביאו כמה פעמים (עי' בסנהדרין צד ע"ב ד"ה שוקעת) כי בתנועה יומית מסבבים כל יום ממזרח למערב כאשר עין ראתה ותעידה שהחמה זורחת במזרח ושוקעת במערב וסובבת תחת כפות רגליו בצד השני כל הלילה עד בוקר אור חוזרת וזורחת במזרח ושוקעת במערב וזו תנועה יומית והיא תנועה הכרחית כי הגלגל היומי מסבב אותן כל יום תנועה אחת סביב לכדור ארצי במעת לעת אמנם תנועה שניה יש לכוכבים בפ"ע והוא ממערב למזרח וזהו לאו כל הכוכבים שוים הלבנה הולכת במהירות ומסבבת העולם עד שבכ"ז ימים מסבבת עולם החמה בשס"ה ימים שאר כוכבים ביותר זמן עד שגלגל השמיני הוא המזלות מצינו בכל ע' שנה מעלה אחת בעלמא ובזה נתקשו אם כן שסביבות ותנועות העולם מוליד שלימות הלבנה שהיא מסבבת י"ב פעמים בשנה יהיה בה יותר שלימות מהחמה וכן החמה יותר מכוכבים שגבוהים ממנה וכן כולם יותר מגלגל י"ב מזלות להיותם מסבבים העולם בכ"ה אלפים שנה וזהו נגד המוסכם ומושכל כי כל שיותר הכוכב גבוה יותר שלם במושכלות ושלימות בכל אופן ואם נאמר שהשלימות הנקנית בתנועה אינה בתנועה זו רק בתנועה ההולכים כולם יום ביום ע"י תנועת גלגל יומי ואם כן כל הכוכבים שוים זה כזה ויקשה אם כן תנועה זו הפכיית שהלכו ממערב למזרח מה טיבה ומה טעם יש לתנועה זו כיון שאין בה לקנין שלימות כלל והנחה זו קיימת שכל התנועה לקנין שלימות והשגות השפעת אלהות ונבוכו בתנועה זו ובכל הנ"ל חכמים רבים ודברו בה סברות דקות רחוקות מהסברא אבל חכמים אלו לא ידעו מאור תורת אלהינו ולכך נפלו במבוכת השאלות ושמעו בני ודעו בענין תנועה זו בעצם שיש כאן שתי תנועות הפכיות בכוכב אחת ממערב למזרח ואחת ממזרח למערב גם כן נבוכו כל בעלי תכונות איך אפשרי שיש כוכב אחד ובפעם אחד שתי תנועות הפכיות וכל מה שדברו בו קשה הבנה אבל האמת מה שאמרו בפסחים (דף צד ע"ב) חכמי ישראל אומרים כוכב הוא חוזר וגלגל קבוע וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר וכוכב קבוע והודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם וכעת רבו גוים בעלי בעלי תכונה שאמרו שלא כדין עשו חכמי ישראל בחזרתם והחכם הכולל יוסף שלמה רופא מקנדיאה בספרו גבורת השם כתב שאלו דבריהם בנויה על קבלה מפי נביאים ואיך יחזרו להוראת הגוים שבנויה הכל על פי מושכל וסברא שיש בה מהטעות וכזב ואני אומר ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי אילו רצו לחזור מדבריהם חדא למה הוזכרו דבריהם לבטלה והסלקא דעתך למה לי דקתני ועוד הוי ליה למימר וחזרו מדבריהם ולא והודו אבל דעו כי שניהם אמת כי הכוכב בתוך הגלגל והגלגלים חוזרים מעת לעת כל כדור ארצי ע"פ גלגל יומי והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא קבוע בו תנועה עצמית ממערב למזרח וסובב והולך בתנועתו הלבנה כ"ז ימים כל עולם והחמה שס"ה ימים וכן שאר כוכבים וא"כ יתכנו ב' תנועות כי תנועת הגלגל הוא יומי ותנועת הכוכב בגלגולו הוא כפי שאמרו לכל כוכב לחמה שס"ה וכדומה ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל ודברי אומות העולם כי הן דברו בכוכב בתנועתו והן דברו בתנועה יומית יום ביומו ובזה הגלגל חוזר ולא הכוכב ולכך אמרו והודו חכמי ישראל לאומות העולם ולא אמרו וחזרו כי הודו מלשון הודיה ושבח כמו הודו לה' כי טוב וזהו שהודו שדברו בבחינה אחת אמת ואין בה מהטעות וכזב כי בבחינה אחת אמת בשפתם ואחר שבררנו זה נשוב ליישב ולהודיע טעם לשני תנועות הפוכות וכל מה ששאלנו לעיל ודע כי בגמרא אמרו (עיין ב"ב כה סנהדרין צא ע"ב) זורחת במזרח ושוקעת במערב שנאמר וצבא השמים לך משתחוים ועיין במהרש"א שהקשה מתנועה הפכיית דהא החמה וכל כוכבים בעצמם הולכים גם כן ממערב למזרח אבל דע כי מ"ש ששלימות הכוכבים בסיבוב התנועה היא בשביל כך כי השכינה במערב כדאמרינן (ב"ב כ"ב) כדי להשתחות לשכינה במערב והיינו ודאי ששכינה בכל מקום אבל במערב אורה מבהיק ומשפיע ולכך הגלגל נוטל הכוכב ממזרח ומוליכו למערב ששם משתחוה לשכינה ומקבל שפע משכינה כי השתחויה עבודה למעלה לקבל שפע ושם נדבק באור שפע השכינה ומקבל שלמות ואם כן זו היא שלימות של הכוכב לא הסיבוב בעלמא כמו שחשבו תוכנים גרם שלימות כי מה שלימות יש בתנועה זו רק שלמות שמתקרב למקום גילוי שפע שכינה ושם מקבל שפע וכשהוא במערב אי אפשר להמתין שם זמן מה כי לא יוכל לסבול רוב שפע משכינה ואפי' מלאכים אינם יכולים לקבל השפע רק במעט רגע ואח"כ חוזרים חלילה ולכך כתיב (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב שאינם יכולים לקבל שפע שכינה בדיבוק זמן מה רק רצות למעלה ומקבלות שפע ותיכף שוב למטה למקומן וכן תמיד וכן הגלגלים אי אפשר לנוח שם רק חוזרים והולכים משם וחוזרים וסובבים תמיד לנוכח מערב לקבל שפע וחוזרים וסובבים ולכן לא תנוח תנועתם והיא שלימותם בהשגת השפע בצד מערב אבל דע כשהגלגל מוליך הכוכב ממזרח למערב נוכח פני השם לקבל השפעות הכוכב ההוא נחרד ונרתע מפחד ה' והדר גאונו והולך לאחוריו ליראת אש ה' והגלגל מוליכו בע"כ שמה לקבל השפעתו אבל הוא הכוכב הולך הכל לאחוריו מחמת פחד ודרך משל אם מוליכים אדם בעגלה נוכח פני המלך האדם שהוא בעגלה נחרד מפני המלך והוא עומד בראש עגלה הוא הולך אחוריו עד סוף עגלה ובכל זאת העגלה מוליכו בע"כ לפני המלך כי אין הליכתו כל כך נחוצה לאחוריו כמו שמוליכו העגלה במהירות לפני המלך וכן הדבר ממש בכוכבים הנ"ל וזהו סיבת שתי תנועות תנועת הגלגל ותנועת הכוכבים ודע והבן כי כפי יותר ערך הכוכבים כן יותר קטן הפחד שיש לו להתדבק בשפעת השכינה ויותר קטן שהוא הכוכב יותר פחד יש לו וזה פשוט ומזה תבין הירח שהוא קטן במעלתו יש לו יותר פחד ולכך הוא לרוב פחד רץ בכל יום לבל יתקרב לשכינה תנועה אחורנית ממערב למזרח להתרחק משכינה ט"ו מעלות לערך אבל החמה שהיא בערך חשוב אין לה כ"כ פחד ולכך אינה נזורת לאחור רק כל יום מעלה אחת וכן כוכבים שלמעלה שהם יותר יקרים בערך אינם נזורים מפחד קרבת שפעת שכינה כי אם דבר מועט ליום עד שגלגל המזלות לרוב יקרתם אינם זזים לאחור מפחד שכינה כי ערכם רב וראוי לדביקות רק לע' שנה מעלה אחת וא"ש כל תנועות הפכיות וטעם לכל הדברים בלי קושיא כלל ותודה לאל ראו דבר חדש מה שלא השיגו כל בעלי תכונה ולדעתי ראוים הם לאומרן ובביאורי על חכמת עיבור וקידוש חודש הארכתי בו ובררתי הכל אשר בו יתיישבו כל ספיקות התוכנים ואין כאן מקומו: