וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃
שני לוחות הברית
וזהו ענין (ויקרא א, א) ויקרא ה' אל משה וידבר [ה'] אליו מאהל מועד, ופירש בזוהר שהוא מלשון (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד, כי דיבר ה' עם משה בשעת הקמת המשכן מחורבנו ואז אדם כי יקריב. וזהו שאמר הכתוב (תהלים מד, כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, בזה שאנו מוסרים עצמינו בכל יום למיתה בסוד אדם כי יקריב, וזהו שייך דוקא עתה בגלותינו, אז נחשב כצאן לטבחה בזמן שבית המקדש קיים להיות קרבנו מן הצאן ומן הבקר. וזהו ענין זכירת פרשת קרבנות:
שני לוחות הברית
נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב, לב). נגד מעלת ארץ ישראל ובית המקדש. בני גד ובני ראובן בהופיע עליהם רוח הקודש כי הם יגלו בראשונה נחלה מבוהלת, אמרו למה זה ועל מה זה מה חטאנו, הלא אנחנו נעבור חלוצים לעשות יתר מחיובינו לילך בראש הצבא, פשט צדקת ה' עשה שכתבתי במקום אחר. וגם פה קדושה אתנו, כי אתנו אחוזת נחלתינו זה משה רבינו ע"ה, תורה צוה לנו משה מורשה (דברים לג, ד). והתשובה חסר א', בזוהר פרשת ויקרא ה' אל משה, כמו (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' צבאות ביום ההוא וגו', כי מגיד מראשית אחרית דבר אתו מחורבן אהל מועד. וזהו סוד א' זעירא, כי המשכן שהיא בסוד א' יתקטן ויחרב, אבל לא שיתבטל לגמרי ח"ו, כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד. אבל נחלת בני גד ובני ראובן קדושתם היה מעט, ובהסתלק אז חסר א' לגמרי, וזה היה חטאם שלא במקום קדושה. כבר כתבתי הסימן (מל"א ו, ו) מגרעות נתן בית לסביב חוצה. מג"ר ראשי תיבות מנשה גד ראובן, כך כתוב בספר עשרה מאמרות. וזה היה עוות אשר לא יוכלו לתקן מה שהיו חוצה ונשלחו חוצה. ואני אומר רמז בפרשה זו מוסבת שם. וכבר נודע מה שכתב הזוהר מענין ד' צומות דחרבן בפסוק (בראשית לב, לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, הרי רומזים השמות גיד מלשון גד, הנשה רומז למנשה, ראובן כבר רומז (שם כט, לב) ראה ה' בעניי, אני הגבר ראה עני והבן:
מנורת המאור
א"ר נחמיה, אמ' הב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו תולה שק על פתחו, אמ' להם אף אני עושה כן, שנא' (ישעיהו נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשית כסותם. ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו מכבה את הנרות, אמ' להם, אף אני אעשה כן, שנא' (יואל ד, טו) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו, מהלך יחף, אמ' להם, אף אני עושה כן, שנא' (נחום א, ג) בסופה ובסערה דרכו. ועוד אמ' להם, מלך בשר ודם מהו עושה, אמרו לו קורע כסותו, אמ' להם, אף אני עושה כן, שנא' (איכה ב, יז) בצע אמרתו. מהו אמרתו, א"ר יעקב דכפר שחין, פורפוריה. ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו יושב ודומם, אמ' להם אף אני עושה כן, שנא' (איכה ג, כח) ישב בדד וידם כי נטל עליו. ועוד אמ' להם, מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו יושב ומקונן, אמ' להם אף אני אעשה כן, שנא' (ישעיהו כב, יב) ויקרא ה' אלהים צבאות לבכי ולמספד.