כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃
מנורת המאור
וכל המרבה במספד ובבכיה בט' באב הרי זה משובח, ולא עוד אלא שרואה בנחמתה של ירושלם, שנא' (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. אמ' ר' שמעון בן לקיש, כל מי שנתאבל על ירושלם בחורבנה עתידין לשמוח בבנינה. מלאכי השרת נתאבלו עליה, שנא' (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, ועתידין לשמוח עמה, שנא' (ישעיהו סב, ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו וגו'. חמה ולבנה נתאבלו עליה, שנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו, ועתידין לשמוח עמה, שנא' (ישעיהו ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. שמים וארץ נתאבלו עליה, שנא' (ישעיהו נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, ועתידין לשמוח עמה, שנא' (ישעיהו מד, כג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה וגו'. אילנות נתאבלו עליה, שנאמר כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל, ועתידין לשמוח עמה, שנא' (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. הרים וגבעות נתאבלו עליה, שנא' (ירמיהו ד, כד) ראיתי את ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו, ועתידין לשמוח עמה, שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף. הב"ה כביכול נתאבל עליה, שנאמר ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, ועתיד לשמוח עמה שנא' (ישעיהו סב, ה) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.
שני לוחות הברית
וג' בחינות של היה הוה יהיה, נגד ג' בחינות אלו של ג' בריתות. עין לשון מעור. ברית לשון נגד חידוש העולם שהוא בחינת היה, על דרך שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו. ברית עין נגד בחינת הוה שהוא עין ההשגחה, כמו שכתוב (זכריה ד, י) עיני ה' [המה] משוטטים בכל הארץ, והרבה פסוקים כאלו, וזהו בחינת הוה על דרך שפירשתיו. ברית מעור נגד בחינת יהיה, כמו שנאמר אלעתיד (ישעיה סב, ה) כי יבעול בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, כי בזמן הזה יהיה שלום בית יחוד העליון זיוג עטר"ת תפאר"ת הנודע למקובלים בסוד (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה וגומר:
שני לוחות הברית
והנה מה שכתבתי באלו השלשה אותיות האחרונות רש"ת שהיא מעלת דביקות הרצון ולדבוק בו תמיד, ומעלת השתיקה ומעלת החשיקה, שהם עניינים כוללים לעבודת הש"י בשמירת התורה ובקיום מצותיה, והם יסוד גדול ג"כ למעלות המדות. ואם שלש אלה יעשה, החוט המשולש הזה יחברנו וידביקנו ויקשרנו קשר קיימא למעלה למעלה בו יתברך להיותו דבוק בו על דרך (בראשית ב, כד) ודבק באשתו, כי אהבת ודביקת הקב"ה עם כנסת ישראל נמשל דרך משל לזיווג, כמו שכתוב (ישעיה סב, ה) כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, וכאהבת איש לאשתו כמוזכר תמיד בדברי הנביאים ובדברי רז"ל מקומות בלי מספר: