מוסר על משלי ח:לב

כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּעֹמֶק הַחֲסִידוּת וּבְעֹמֶק הַיִּחוּד, לְהַכִּיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם, וְנָבוֹן, וְנֶפֶשׁ רָצוֹן בְּלֹא כַּעַס. כְּתִיב (משלי ח לב): ״וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ״. אָמַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לִי. אִם שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, אֲנִי אָקִים מָה שֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״ (ישעיהו א יט), וּכְתִיב (משלי ח לד): ״אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי״.