וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֝אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ׃
מדרשי פילון
הרמב"ן מפרש בדרך אונקלוס ורש"י, והוא דן על כך באריכות ומביא ראיות מן הכתובים לחזק את הפירוש ש"ויצחק" הוא לשון שמחה: "ויצחק תרגם אונקלוס וחדי, וכן הדבר, כי הצחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה, כמו משחקת בתבל ארצו (משלי ח, לב), משחקים לפני ה' (שמואל־ב ו, ה). ולפי דעתי, שהכונה בלשון הזה, כי כל רואה ענין נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא ה' שחוק פיו וכו'. וכן עשה אברהם, כאשר נאמר לו זה שָמח ומלא שחוק פיו, ויאמר בלבו ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד, הלבן מאה שנה יולד ואם בת תשעים שנה תלד?". יש לציין, שפירוש הרמב"ן הוא כמעט מלה במלה פירושו של פילון. וכן בספר היובלים טו, יז: "ויפול אברהם על פניו וישמח". ובפירוש הר"ן: "אחשב, שאחזו השחוק במשמע זה הדבר הנפלא, ולרוב שמחתו עליו" וכו'.