מוסר על משלי יד:י

וְיַחֲנִיף אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת. וְכֵן לְבַעַל חוֹבוֹ, שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנּוּ. לְרַבּוֹ, שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ תּוֹרָה. וּמִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לְתַלְמִידָיו וְלַחֲבֵרָיו, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ וְשֶׁיִּשְׁמְעוּ לִדְבָרָיו, לְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. וְכֵן כָּל אָדָם שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁיִּמְשְׁכֶנּוּ אֵלָיו, שֶׁיִּשְׁמַע לוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, וְאִם יָבוֹא עָלָיו בְּכַעַס לֹא יִשְׁמַע לוֹ אֶלָּא בַּחֲנִיפוּת יְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ – מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַחֲנִיף לוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה בִּגְעָרָה אֶלָּא בְּנַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יז): ״דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים״. וְיֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ גְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז י): ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין״. וְיֵשׁ בְּמַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט כט): ״וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים״. וְיֵשׁ אֲפִלּוּ בְּהַכָּאוֹת לֹא יוֹעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד י): ״מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (שם יז, י). אִם כֵּן מָה נַעֲשֶׂה לוֹ? אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא תְּגָרְשֵׁהוּ.

וְעַל פִּי הָרֹב מִתְהַוִּים רִיבוֹת וּקְטָטוֹת בִּסְעֻדּוֹת, אַף שֶׁהֵן סְעֻדּוֹת שֶׁל מִצְוָה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם דִּבְרֵי תּוֹרָה וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם עֲנִיִּים. כִּי מַה יֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹת שֶׁל אֲכִילָה ושְׁתִיָּה, וְאֵין בְּתוֹכָם שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה?! וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא מְעֻרְבֶּבֶת בְּהִרְהוּרִים רָעִים, כְּגוֹן שֶׁבִּמְסִבָּה אַחַת יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, בְּחֶדֶר אֶחָד, וְעַל יְדֵי כֵּן בָּאִים מִכְשׁוֹלִים גְּדוֹלִים, וּבַמְּחוֹלוֹת רוֹקְדִים אֲנָשִׁים עִם נָשִׁים בְּיַחַד, וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַשָּׂטָן עִם הַרְבֵּה מַזִּיקִים רוֹקְדִים לִפְנֵיהֶם, וּלְשִׂמְחָה כָּזוֹ מַה זּוֹ עוֹשָׂה?! וְעָווֹן זֶה הוּא מָצוּי, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּרֹב מְדִינוֹת פּוֹלִין וְלִיטָא. עַל כֵּן, כָּל אִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה', יִרְאֶה לְיַשֵּׁב אֲנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָם כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהָעֲבֵרָה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וּכְתִיב: בְּשִׂמְחָתֵנוּ עַל יִתְעָרֵב זָר. (וּפֵרוּשׁ כִּי 'זָר' — הוּא הַשָּׂטָן. כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל זָר, שֶׁהוּא שָׂטָן) וְיִרְאֶה מִכָּל סְעֻדַּת מִצְוָה לִתֵּן חֵלֶק לַעֲנִיִּים (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת בְּפֶרֶק י, עַיֵּן שָׁם).