לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃
שפת אמת
כתיב לב יודע מרת נפשו. שבנ"י נקראו לב שהמה פנימיות החיות שבעולם. ולכן המה מרי נפש בר"ה ויוהכ"פ דכתיב ועניתם את נפשותיכם. וזוכין אח"כ בסוכות לשמחה כמ"ש ובשמחתו לא יתערב זר. וזהו הגנת הסוכה שלא יהי' שייכות להם בשמחתן של ישראל. לכן נותנים להם חלקם בע' פרים כידוע. והעיקר מתקיים בשמ"ע דדרשו חז"ל והיית אך שמח על יו"ט האחרון. שאז אין להם שום חלק כמ"ש עצרת תהי' לכם. כי ז' ימי הסוכות הם קיום הטבע שמתפשט החיים היורד בתחלת השנה לקיום העולם. ושמיני עצרת הוא בחי' הנשמה יתירה אור ז' הימים ושם אין שום מגע נכרי כלל. ופרשנו פסוק שמח זבולון בצאתך הוא על שמחת ז' ימי הסוכות. ונקרא יציאה שהיא שמחת כלל הבריאה כנ"ל. לכן יש לכולם חלק. ולכן צריך סוכה והגנה שלא יתערבו בשמחתן של ישראל. ויששכר באוהליך הוא שמ"ע ושמחת תורה שהיא עיקר האהל של בנ"י. ולכן אז אין צריך הגנה ששם אין שום מגע נכרי. וצריכין לבטל כל הימים ליום השמיני. ולכן עושין שמחת תורה להודיע כי כל השמחה בחיים ושפע פרנסה. כדי שנוכל לעסוק בתורה מתוך הרחבה. כמו שעשה זבולון שותפות עם יששכר: