מוסר על משלי י:ז

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – הֶחָנֵף אֲשֶׁר יְהַלֵּל רָשָׁע לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם אִם בְּפָנָיו אִם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיקֶנּוּ עַל חֲמָסוֹ וְלֹא יְכַזֵּב עַל מִשְׁפָּטוֹ. אֲבָל יֹאמַר עָלָיו כִּי אִישׁ טוֹב הוּא. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כ"ח:ד') עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע. כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה. לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ. וּמֵפֵר מִצְווֹתֶיהָ. וְגַם כִּי לֹא יְשַׁבַּח אֶת הָרָשָׁע זוּלָתִי בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ מִן הַטּוֹב. וְיָלִיץ עָלָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְהַגִּיד לָאָדָם יָשְׁרוֹ. גַּם זוֹ רָעָה חוֹלָה. כִּי בְּזָכְרוֹ אֶת הַטּוֹב. וְאֶת הָרַע לֹא יִזְכֹּר. וְעַל כָּל פְּשָׁעָיו יְכַסֶּה. צַדִּיק יֵחָשֵׁב אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְּנוּ לוֹ יְקָר וְיָרִים יָדוֹ וְגָבַר. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַשְּׁחִיתוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים. עַל כֵּן לֹא נָכוֹן לְהַזְכִּיר צִדְקָתָם בִּלְתִּי אִם יַזְכִּיר רִשְׁעָם וְכִסְלָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י':ז') וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. וְנֶאֱמַר (ישעיהו נ"ז:י"ב) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ. פֵּרוּשׁ לֹא יוֹעִילוּךְ מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים לְהַצִּילֵךְ מֵרָעָתֵךְ בְּקוּמִי לַמִּשְׁפָּט. בְּעָרְכִי לְעֻמָּתָם רֹב פְּשָׁעַיִךְ וּמַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעַיִךְ. כִּי דִּבְרֵי עֲוֹנוֹתַיִךְ גָּבְרוּ מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי מִי שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו נִכְתָּב וְנֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהָרְשָׁעִים נִכָּרִים הֵם בְּשִׂיחָתָם וְהַנְהָגָתָם כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְךָ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא.

הָעַז נִקְרָא ״רָשָׁע״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וְהָרְשָׁעִים מְגֻנִּים וּמְאוּסִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֵׁם הָרְשָׁעִים מְגֻנֶּה, כְּדִכְתִיב (שם י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״. עַל הַבֹּשֶׁת נֶאֱמַר (תהלים כה ט): ״וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״; וְעַל הָעַז הָרָשָׁע נֶאֱמַר (שם קמו ט): ״וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת״.

אֲבָל בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים יֵשׁ חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וְזֶהוּ עֲבֵרָה הַמְכַלָּה עֶצֶם וּבָשָׂר. וְעוֹד: רַבִּים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, וְעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וּמְקַבְּלִים פּוּרְעָנוּת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ (משנה נגעים יב ו): אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. וְעוֹד: בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים מֻשְׁפָּל כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים, וְאֵין כָּבוֹד לַצַּדִּיקִים אֶלָּא לְאַחַר הַשְׁפָּלַת הָרְשָׁעִים. וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִכְשׁוֹל לָעוֹלָם בְּכִבּוּד הָרְשָׁעִים – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְסַפֵּר טוֹבָה מֵרְשָׁעִים. גַּם לֹא יַזְכִּירֵם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״; וּכְתִיב (שם כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְסַפֵּר רִשְׁעוֹ – גַּם טוֹבָתוֹ לֹא יְסַפֵּר.