מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃
חובת התלמידים
וכאמור למעלה רק אם גם שלא בשעת התפלה האיש הישראלי בעבודתו בתורה ומצוות, ורק בעבודה לא בשמוש, מכשיר עצמו להיות מרכבה ולגלות על ידו אור וקדושה עילאה, תפלתו תפלה, ואך אם עוד לא נתקדש לגמרי, רק עובד את ד'. שומר עצמו מעבירות ובכל יום ויום עובד לגלות על כל פנים חלק ממנו בקדושה, גם כן כבר יכול להתפלל, ולא מי שהוא עזוב ואפס לגמרי חס ושלום. והפסוק אומר (משלי כ״ח:ט׳) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, כי אין לו נפש גלוי' ולא הסתכלות, לא שירה ולא תפלה אכל כשם שהתפלה צריכה לתורה, התורה גם לתפלה צריכה, כנזכר לעיל במכתב הרב ז"ל שעל ידי התעוררות נפשו בתפלה תתעורר לאהבת ד' ולדבקה בו בתורה ומצות ולא משום הרצון לבד שמתעורר בו לתורה, רק גם בשעת למוד ועיון התורה, צריכה התורה לתפלה, כי כבר דברנו לעיל שבשכל לבד שהאיש מעיין בתורה אינו בטוח עוד בשכלו שקשור הוא בו בד'. כי האם אין האדם חושב לפעמים גם את שכל שונאו שחשב עליו לרעה, והאם גם בזה נאמר שקשור הוא בשכל שונאו, אשר באמת רחוק ממנו ומתנגדו הוא, צריכים אנו בתורה, שבשעה שאנו מעיינים בה, חלק הארת ד' חכמתו ורצונו ית' ימשך מן עולמות העליונים למוחנו ולבבנו, ורק אם עשה האיש מחלקי עצמותו מרכבה, ועם נפשו עבודתו עבד ובתפלתו התאמץ וגילה התגלות אלהית בדיוקנו, אז כשבא לתורה הוא עוסק בשור שנגח את הפרה ומעיין בה בשכלו איזה שעות, ואחר כך מוצא עצמו נתעלה ורוח ד' פעם בו, על כי אלהיו בקרבו.
שיחות עבודת לוי
והנה יש מי שמפרש שזו היא כוונת הפסוק במשלי (כ"ח, ט'), "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה", שלפעמים כששומעים דבר תורה שכבר שמעו מכבר אומרים "כבר שמעתי דבר זה ואין זה חידוש", ולכן מדה כנגד מדה כשמתפלל להקב"ה אומר לו הקב"ה "כבר שמעתי אותה תפילה כבר ואין זה חידוש ולכן לא אקשיב לתפילתך", וממילא מי שמסיר אזנו מלשמוע דבר תורה באמרו שכבר שמעו אז תפילתו תהיה תועבה לפני הקב"ה, שגם הקב"ה יאמר לו שכבר שמע תפילה זו.
שני לוחות הברית
וכן בשמיעה לועשה טוב, ישמע ויוסיף לשמוע כמו שכתוב (דברים יא, יג) והיה אם שמוע תשמעו, אדם שומע דבר הלכה או מדרש ושומע אותו שנית אל יעלם אזנו משמוע אותו ויאמר כבר שמעתי. ועל זה מפרשים העולם הפסוק (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, רצה לומר אם הסיר אזנו משמוע התורה שכבר שמע, א"כ גם תפלתו שמתפלל היום מה שכבר התפלל אתמול יהיה מתועב בעיניו. וכן בדבור הטוב חיים הם למוצאיהם מפיהם, כאשר יתבאר באורך במעלות השתיקה ובקדושת הדבור: