מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃
יסוד ושורש העבודה
הנה חכמי הגמרא הקדושה הפליגו מאוד בזהירות (מצות נר חנוכה) ומתן שכרה בצדה אמרו הרגיל בנר חנוכה הוויין לו בנים ת"ח. וז"ל הרמב"ם סוף פרקד' מהלכות מגילה וחנוכה. מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו עכ"ל הרמב"ם. וראוי לכל מהדר במצות בוראנו ית"ש שידליק דוקא שמן זית במנורה ולא נרות של שעוה. ויזהר האדם מאד לקבוע המנורה למטה מי"ט מהקרקע ולמעלה מג"ט ולא יסמוך בזה על אומדן דעתו בשיעור הזה רק על קנה המדה בידו למדוד שיהיה למטה כי הוא דינא דגמרא והאריז"ל כתב כוונה נוראה ע"פ סוד וצריך להזהר בזה מאד. וראיתי אם רבים הם בני הבית ומוכרחים להדליק בשאר מקומות שבבית אצל החלון או בשאר מקומות אז אינם נזהרים כלל בדין זה שיהיה למטה מי"ט אף שבדיעבד יצאו. עכ"פ לכתחילה עוברים אדינא דגמרא לכן יזהר האדם בזה מאד. בסדר ההדלקה כדעת ב"י בסי' תרע"ו ס"ה כן הוא דעת האריז"ל. בעש"ק ידליק תחלה נר חנוכה ואח"כ נר שבת כדעת הב"י וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ סוד. ויזהר האדם מאד ומאד להדליק מבעוד יום היינו להקדים תפלת המנחה בכדי שיוכל להדליק נרות של חנוכה ושל שבת מבע"י בלי ספק כלל ורבים אינם נזהרים בזה ומדליקין כמעט בין השמשות בשביל איחור תפלת המנחה ובמוצאי שבת יבדיל תחלה על הכוס ואח"כ ידליק נר חנוכה. וקודם שיתחיל לברך הברכות יאמר בפה מלא לשם יחוד כו' בשמחה עצומה ויהי נועם כו' עד כוננה עלינו. הנה זה בלי ספק האמת יורה דרכו דרך ישר לפני איש אשר נתן לו ה' חכמה וחננו בינה ודעה להשיג עמקי סוד כוונת האריז"ל כי נטל עליו לכוין הכוונות שכתב בברכות נר חנוכה אך אני לא על הכלל כלו יצאתי בזה החבור רק להורות לאנוש כערכי הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה לבלתי עשות את מצות ה' אלהינו ית"ש כמצות אנשים מלומדה ח"ו אך יעשה אותה בשמחה עצומה ובכוונה פשטיות הראויות לה לכל ברכה וברכה והנה כוונת אומרו בברכה הראשונה אשר קדשנו במצותיו וצונו הלא נודע בשערים הקודמים בפרט הצריך לכלל כל ברכת המצוה אך בחתימת ברכה זו באמורו להדליק (נר חנוכה) יכנים בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד על עוצם הנס שנעשה בימים האלו בבית המקדש בפך של שמן כדאי' בגמ' הקדושה שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים כו' ולא היה בו כדי להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים. ע"פ כתבי האריז"ל הנוסח להדליק נר חנוכה. ובברכת (שעשה נסים לאבותינו כו') יתן הודאה עצומה במחשבתו ושבח גדול ליוצרנו ובוראנו ית' שמו ויתעלה על כלליות כל הניסים והישועות הגדולות שעשה עם אבותינו בימים ההם. וברכת (שהחיינו) הלא מלתו כבר אמורה למעלה כוונתה בשערים הקודמים ולא יברך אותה כמצות אנשים מלומדה ח"ו די בזה. ותיכף אחר הדלקת נר ראשון אף בשאר ימים יתחיל לומר נוסח ההודאה של הנרות הללו אנו מדליקין כו' והובא נוסח הודאה זו בטור ובש"ע ע"פ מס' סופרים ויאמר הודאה זו בשמחה עצומה ובהודאה עצומה במחשבתו. ואחר נוסח הודאה זו ראוי לומר תיכף מזמור ל' שבתהלים (מזמור שיר חנוכת הבית לדוד) במתון גדול ויכוין בהודאה של מזמור זה על התשועה שעשה עמנו ית"ש בימים האלו. גם מזמור (למנצח בנגינות כו' אלהים יחננו כו'). מצאתי:
חובת התלמידים
כי את תבת 'חנוך' מפרש רש"י ז"ל (בדברים כ', ה') על הפסוק: "בנה בית ולא חנכו" – 'חנוך לשון התחלה', עד כאן לשונו הקדוש. ופשוט שלא על כל התחלה יאמר לשון חנוך, כמו במתחיל בגנות ומסיים בשבח, שאומרת הגמרא (פסחים קטז, א) על סדר ההגדה בפסח, לא יאמרו מחנך בגנות וכו'. וכן אצל הסנהדרין שמתחילין מן הצד (סנהדרין לב, א) לא יאמרו מחנכין מן הצד. אבל בפרשת לך (י"ד י"ד) מפרש רש"י לנו יותר וזה לשונו: ׳"חניכיו" וכו' – שחנכו למצוות, והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן "חנוך לנער", "חנוכת המזבח", "חנוכת הבית"׳ עד כאן לשונו.
שני לוחות הברית
ועל זה אומר המזמור של חנכת הבית לדוד (תהילים ל׳:א׳) שמנהג לאומרו בימי חנוכה. מזמור שיר, תיבת שיר נאמר על הטוב, ותיבת מזמור משתמע לתרי אפי, הוא לשון זמר, והוא לשון כריתה כמו (עי' ויקרא כה, ד) לא תזמור כרמך. גם ארוממך ה' כי דליתני, תיבת דליתני משתמע לתרי אפי, לשון התרוממות, ולשון דלות. והענין בכולם הוא, שענין בית המקדש אף חורבנו הוא לטובה כי יתוסף אורו ביותר לעתיד, ואף במקום קינה מזמור להתם חטאת. ואמר ארוממך ה' כי דליתני, אף כשאני דל, אך ולא שמחת אויבי לי, ורומז מה שהזכירו באיכה רבתי כשבא גלות צדקיה הוכרח גלות יכניה לילך לקראתם ולשמוח בשמחת האויבים והיו מקלסים נקטיה בדברא כו'. זהו שמחת אויבי לי, כי בשמחתכם היה לי שמחה ג"כ בעל כרחי, וזה הדלות והשפלות היה מדת הדין הקשה. ועל זה הוא שאמרו רז"ל (חגיגה ה, ב) שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום מר יבכיון: