מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃
תפארת שלמה
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. סדרו אנשי כנה"ג לומר מזמור זה קודם התפלה. דהנה ידוע שהתפלה היא העיקר ההכנעה קודם התפלה לחשוב ברוממות האל ובשפלות עצמו ובעונותיו המרובים. והנה יכול ליפול לב האדם לגמרי ויאמר מה תועלת בתפלתי בוודאי לא יעלה לרצון למעלה כלל וזה הוא שני ההפכים בנושא אחד. ולזה צריך אמונה להאדם ויגבה לבו בדרכי השם שאדרבא תפלתו עולה למעלה ובוקע חלוני רקיע. ובזה י"ל דברי המדרש. אם מזרע היהודים מרדכי כו' כשהם יורדים יורדים עד לעפר וכשהם עולים עולים עד לרקיע. ובזה יש לפרש דברי התפלה ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך וכו'. ולזה אמר אברהם הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. זה בשעה שהתחיל להתפלל. ואח"כ צריך האדם להתחזק יותר ויותר כמו שאמר אברהם אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וכו' אולי יש עשרה. היוצא מזה דבשעה שמתחיל האדם להתפלל צריך להיות כמו עפר בעצמו ואח"כ עולה למעלה וזהו ממש כמו בבנין הבית שמתחלה חופר אדם בקרקע להניח יסוד ולבנותו ואח"כ עולה ובונה עד לשמים. וז"פ מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אליך ד' אקרא כו'. מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר. דהוא תמוה מאד דמאי הו"א לאדם שיהי' לו ריווח שיבא אל השחת וכמובן. אך להנ"ל ניחא דהפי' במחשבה. שאל יהי' האדם שפל בשעת התפלה ויורד במחשבתו אל שחת. ע"ז אמר היודך עפר אם אהי' שפל ונבזה יותר מדאי א"כ לא יהי' באפשר כלל להתפלל וכו'. פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום היינו כנ"ל שהקב"ה יחזק לאדם ויסיר ממנו העצבות מעבירות שבידו למען יזמרך כבוד (ע"ד שכ' האור המאיר) וז"פ הפ' סור מרע ועשה טוב. שיפנה מחשבתו מהעבירות ויעשה טוב. וכן נ"ל הפי' בפסוק בטח בד' ועשה טוב. דהנה כתיב אל תבטחו באלוף כדרשת חכז"ל. אך כדי לעשות הטוב אסור להיות עניו. ולזה פירשו המפרשים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אפי' כל העולם אומרים עליך כו' תהי' בעיניך כרשע. ואל תהי רשע בפני עצמך היינו כנ"ל. ואין סתירה לב' הדברים אלו. (וזה הפי' אם מזרע היהודים כו' כשהם עולים כו'. דהנה אסתר אמרה כי אין לבא אל המלך בלבוש שק היינו בעצבות ולכך ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. והנה החכמים היו רואים שמרדכי לובש שק וחשבו שלא יהי' נשמע בקול תפלתו אבל עכשיו שהסירה השק מעליו והלבישתו בגדי מלכות א"כ יעלה תפלתו וכשהם עולי' עולי' עד לשמים. אין עמידה אלא תפלה. (עיי' בדרוש פורים בפ' והרכיבהו). וזהו ממעמקי' קראתיך ד' ד' שמעה כו' אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד. היינו תפלה. ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך. אני בטוח שתושיעני. כי בהישועה אין אני שמח על עצמי רק על ישועת ישראל וזהו ישועת הקב"ה כמ"ש במד"ר על פסוק לד' הישועה על. עמך ברכתך סלה. (וכן הפי' פתחת שקי ותאזרני שמחה. שהשמחה היא למען יזמרך כבוד). וזה הפי' אחור וקדם צרתני דהקב"ה חפץ בזה שיהי' האדם שפל בדעתו ובשעת התפלה יהי' בהתרוממות שבונה עולמות בתפלתו. פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה. שיהי' ב' הפכיים בנושא אחד. אך התירוץ אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח וכו' ע"ד שכ' בס' מבשר צדק בפ' ויגש ע"ש. העבר עיני מראות שוא בדרכיך חייני. העבר חרפתי אשר. יגורתי כו' זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו. אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני. און אם ראיתי בלבי כו'. וזה הכוונה הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. דארון הוא כינוי ללב כמבואר בזוהר הקדוש ושברי לוחות הוא לזכרון העונות שאז לדור המדבר היו לזכרון מעשה העגל זכור אשר הקצפת. ועכשיו יש לכל אדם יותר ויותר עונות מדור המדבר כידוע. ולכן מונחים בארון: (מכי"ק)