מוסר על תהילים פב:ה

כאשר נשקיף על רצונינו ומאוינו, העולה על כל היא תאות החיים המדומים הלזה, הרצון הלזה תקוע בעומק לבבינו יתד נאמן, וכל אשר לנו נתן ניתן בעד נפשנו, מסופקים אנחנו לא נדע עת אחריתינו, אין לנו להשען בזה אלא על אבינו שבשמים, הרוצה לחיותינו למען נעבוד אותו באמת ובאמונה, ואם לקיבול שכרינו בעולם ההבלי הלזה, אם לא מצאנו חן בעיניו. ועתה אם נחפש מצבינו רחוקים אנחנו מאוד ממרכז החיים, עבודתינו לא לה' היא, רוב העתים בחשיכה נהלך, למלאות בטננו, לרוות תאוותינו השפלים והנבזים, ונוסף לזה בחטאים ופשעים למעלה ראש, המעט אשר נצדקנו שבורים המה כשברי נבל, בלי ראות ובלי דעת דרך הנכון והישר:

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא י"ט:י"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת וְשֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין. וְנִמְהֲרֵי לֵב לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִתֵּת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר וְחַטָּאתָם כָּבְדָה מְאוֹד. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ"ב:ה') לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. וְעוֹד אָמְרוּ הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב.) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ זֶה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה.